החלטה

בקשה לביטול פסק דין בהיעדר.

הנאשם טוען כי לא קיבל זימון למועד הדיון החדש שנקבע בעניינו, ומשכך לא התייצב לדיון. עוד טוען כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע ביכולתו להשתלב בעבודתו.

חרף החלטתי מיום 10.12.25, המשיבה לא הגיבה לבקשה.

על אף היעדר תגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הנאשם זומן לדיון בעניינו כדין. ביום 22.04.25 הגיש בא כוחו בקשה לדחיית מועד הדיון, והדיון נדחה לבקשתו ליום 05.10.25. ביום 21.09.25 הוריתי על דחיה נוספת של מועד הדיון, בשל אילוצים הנוגעים לעבודת בית המשפט. כן הוריתי למזכירות להודיע לצדדים על מועד הדיון החדש, לרבות טלפונית.

מרגע שזומן לדיון כדין, על הנאשם מוטלת האחריות להתייצב לדיון הקבוע ולכל שאר הדיונים אחריו, תוך שעליו לעקוב בדווקנות אחר הקורה בתיק. כאמור, המזכירות הודיעה לנאשם אודות דחיית מועד הדיון. לא זו אף זו, הרי שאם התייצב הנאשם לדיון שנדחה ביום 05.10.25, ידע כי הוא לא התקיים ולכן עליו היה לברר אודות המועד החדש. הדברים יפים מכוח קל וחומר שעה שהנאשם מציין כי לדיון האמור התייצב עורך דין מטעם המשרד המייצג, אשר יכל לבדוק את העניין בקלות ובלחיצת כפתור באתר "נט המשפט", או בהגעה פיזית למזכירות. מכל מקום, שעה שהנאשם זומן כדין לדיון הראשון עליו היה לוודא את תאריך הדיון ולהתייצב אליו כדין.

בנוסף, הנאשם לא מעלה אף טענת עיוות דין ואף לא כופר בעבירה הלכה למעשה. כל שטוען הנאשם הוא כי אי קבלת הבקשה עלולה לפגוע ברישיון הנהיגה שלו וכפועל יוצא מכך בעבודתו. אין בטענה האמורה כדי לבסס עיוות דין. למעלה מן הצורך יצוין כי אף תגובתו של הנאשם בעת מתן הדו"ח: "כמה נקודות זה" לא מלמדת על כפירה במיוחס לו כלל ועיקר.