בפסיקה נקבע לא אחת, כי המועד הקובע, המקים מחסום דיוני מפני המשך ניהול המשפט ובירור האשמה, הוא מועד משלוח ההזמנה לדין, ולא מועד ההמצאה - ר' בעניין זה רע"פ 4967/21 אליהו נחום בע"מ נ' מדינת ישראל (2.8.21); רע"פ 867/18 נתאי נ' מדינת ישראל (4.2.18). בענייננו , נראה כי המשיבה פעלה כדין, שכן ההזמנה לדין נשלחה אל המערער בטרם חלפה שנה מיום שהתקבלה בקשתו להישפט".

וראה לענין זה עפ"ת 32864-03-25 (מחוזי חי') מעלם נ' מדינת ישראל (23.03.25)

למעלה מן הצורך בחנתי בשנית את מידת העונש - אכן פסילה בת 3 חודשים ו-14 יום אינה קלה ואולם אין לו למבקש להלין אלא על עצמו; אדם הנוהג במהירות מעל המותר מהווה סיכון ממשי למשתמשי הדרך. מדובר בענישה המינימלית מחויבת המציאות שיש להשית לבל יעבור מסר של סלחנות כלפי עוברי החוק. יואר, כי העונש שהושת על המבקש הוטל בהלימה לעברו התעבורתי, תוך הפעלת פע''ת בת חודשיים מתיק 3096-10-20 והפעלת פע''ת בת חודש מתיק 5488-04-23 במצטבר. לזאת יוסף העדר ניקיון כפיים הנובע מאי הפקדת רישיון הנהיגה כמתחייב עד תאריך 10.12.25.

לא מצאתי בין יתר נימוקי הבקשה הצדקה לביטול פסק הדין.

אשר על כן הבקשה נדחית.

עיכוב הביצוע בטל.

ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ו, 01 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.