1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 3.12.20.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, ברי כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שאין מחלוקת כי המבקש קיבל את ההזמנה לדיון עם ההזמנה לדין במועד ביצוע העבירה, כך שקיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו. אלא שלטענת המבקש, בשל נסיבות אישיות של לידת אשתו בניתוח קיסרי במהלך אותו החודש בו קיבל את הדו"ח "לקחתי את הדו"ח, הנחתי אותו ברכב ושכחתי מכך לגמרי", ו"נזכרתי במקרה רק לאחר שקיבלתי את מכתב גזר הדין בדואר".

2

הטענה שהמבקש שכח את הדיון אינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון (רע"פ 3518/15 אבטה מלקמו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 08.06.2015)); ועל פי הפסיקה, שכחה בנוגע למועד הדיון איננה מהווה סיבה מספקת המצדיקה את ביטול פסק הדין. וראו גם רע"פ 5146/09 יהונתן שרעבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.07.2009); ורע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3), 279 , 280-281 (1985).

משאלו פני הדברים, המבקש לא הציג עילה טובה לאי-התייצבותו; והמבקש גם אינו מכחיש את ביצוע העבירה, ואינו מנמק מה הן טענותיו כנגד ההרשעה והאם יודה או יכחיש את העבירה, במידה ויבוטל פסק הדין, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים.

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"א, 08 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.