בעניין: "בקשה לעיון חוזר".

עיינתי בבקשה כאן המתייחסת להחלטה בבקשה לביטול פסק דין מיום 28.11.22 (להלן: "ההחלטה") ונתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה אשר התנגדה לבקשה.

יצוין כי עם מתן ההחלטה סיים בית המשפט מלאכתו בתיק ואיני סבורה, נוכח מהות התיק והנסיבות האמורות בבקשה, כי קיים הליך של "עיון חוזר" ומשכך, די בזאת כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך אציין כי ב"כ המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות או עובדות חדשות שיש בהן כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה, ואף לא מצאתי כי נפלה טעות כלשהי בהחלטתי המצריכה את תיקונה, בהיותה מפורטת ומנומקת.

אישורי המסירה אליהם מתייחס ב"כ המבקש בבקשתו לעיון חוזר סרוקים כולם בתיק ומכאן שב"כ המבקש יכול היה להעלות כל הטענות הקשורות לאישורי המסירה כבר בבקשה המקורית. מכל מקום, הטענה כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה שנשלח לכתובתו של ב"כ המבקש בתאריך 30.3.22 אינה חתימתו היא טענה בעלמא אשר נטענה ללא ביסוס, כאשר לבית המשפט ממילא אין את הכלים להשוות בין חתימותיו של ב"כ המבקש על גבי המסמכים השונים. מעבר לכך, גם אם טענה זו הייתה מתקבלת הרי שהזימון לדיון נשלח גם לכתובתו של המבקש עצמו ונמסר לידי הנמען הרשום, המבקש, אשר מס' ת.ז. שלו מופיע על גבי אישור המסירה, והוא חתם על גבי אישור המסירה בתאריך 29.3.22. בנוסף, כפי שצוין בסעיף 6 להחלטתי, פסק הדין נשלח לאותה כתובת ונמסר לידי הנמען הרשום והוא חתם על גבי אישור המסירה בתאריך 13.7.22. גם כאן, הטענה כי לא מדובר בחתימותיו של המבקש נטענה בעלמא, והמבקש לא הציג אסמכתא כלשהי לביסוס טענותיו.

מעבר לכך, כפי שצוין בסעיף 7 להחלטתי, לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלה המבקש ואף לא מצאתי כי העונש שנגזר על המבקש חורג ממתחם הענישה הנהוג, בשים לב גם לעברו התעבורתי. בנסיבות אלה כאמור, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין תגרום עיוות דין למבקש.

לאור כל האמור, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשפ"ג, 30 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.