1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

בית המשפט העליון קבע הלכה ברורה ביחס לכללים בהם יידרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראה ההלכה בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם - להלן "פרשת מנחם).

בפרשת מנחם הפנה בית המשפט העליון להלכה ותיקה אחרת שהתקבלה ברע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל שם נקבע כי כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

2

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע חזר על הלכות אלו בע"פ 5135/08 אלאפיניש סלים נגד מדינת ישראל בהחלטה מנומקת ומנחה המדברת בעד עצמה .

במקרה שבפני המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המצדיק את אי התייצבותו למשפט.

הטענה לפיה אחיו של המבקש מסר את הטיפול לעו"ד אחר, אינה טענה המסבירה מדוע המבקש עצמו לא התייצב למשפטו, שכן בית המשפט לא שחרר את המבקש מחובת התייצבות אישית בשום שלב של תיק זה.

הסבריו של המבקש לאי התייצבותו אינם מצדיקים את ביטול ההליך שהתקיים בהתאם לחוק בהעדרו.

לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש אשר נגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו.

נימוקי הבקשה אינם כוללים כל נימוק ממשי המראה כי העבירה לא בוצעה על ידי המבקש וכך גם לא מצאתי כל עיוות דין בענישה שנגזרה על המבקש ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה (עבירה הכוללת אף עונשי מאסר במתחם הענישה שלה - קל וחומר כאשר תיק זה הסתיים עם פסילה בפועל בלבד).

המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

בנסיבות המתוארות לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ב' אייר תש"פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.