1

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עצירה ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה, על פי תקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.9.17, סמוך לשעה 14:30, ברחוב ויצמן, בעכו, עצר הנאשם את רכבו, ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה.

3. מטעם התביעה העיד השוטר רס"ב אלי כהן, עורך הדוח (להלן - השוטר). כן הוגש הדוח וסומן ת/1. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו והוגש מטעמו טופס ממשרד התחבורה, לעניין תג הנכה, שסומן נ/1.

4.         התביעה לא חלקה על היות הנאשם נכה, אולם טענה שהנאשם חנה במקום המיועד לחנית נכה, המסומן על ידי תמרור, כשלרכב הוצמד תג נכה, שאינו תואם את מספר הרכב, ומכאן שהנאשם לא היה רשאי להחנות עם הרכב בחניה זו.

הנאשם מכחיש את העבירה המיוחסת לה וטוען שברשותו אישור תג נכה לרכב בו נהג, במועד הארוע, ואף הצמידו לרכב בעת הארוע.

הכרעה

5.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ואת העדים לפני, החלטתי לזכות את הנאשם, מהטעמים הבאים:

6.         מדוח השוטר עולה שהבחין ברכב הנאשם חונה בחנית נכה, כשקיים תמרור וסימון על הכביש לגבי חנית נכה. צוין שעל שמשת הרכב הוצמד תג חניה לרכב נכה, שאינו תואם את מספר הרכב.

2

השוטר העיד לפני וציין שלנאשם תג נכה אולם התג אינו תואם את מספר הרכב (עמ' 7 לפרו', ש' 13). ב"כ המאשימה ציין בסיכומיו שבמועד ביצוע העבירה, על גבי תגי הנכה שהנפיק משרד התחבורה הופיע מספר הרכב.

7.         הנאשם העיד ששכר את הרכב, שמספרו 9303637, לתקופה של חצי שנה (עמ' 8 לפרו', ש' 25, עמ' 9 לפרו', ש' 26). כן ציין שהחנה רכב זה בחנית נכים בעיר העתיקה, והצמיד לרכב צילום של טופס ממשרד התחבורה שמאשר שלרכב הונפק תג נכה, במועד האירוע (עמ' 9 לפרו', ש' 31, עמ' 10, ש' 1, נ/1). לדבריו, במועד האירוע לא היה ברשותו את התג עדיין, היות שהתג אושר יומיים לפני מועד ביצוע העבירה, ועל כן הצמיד את הטופס לרכב (עמ' 10 לפרו', ש' 1-2).

8.         הנאשם, כעולה ממסמך משרד הרישוי (נ/1), החזיק בתג תקף לרכב הרלוונטי למועד האירוע. עיון במסמך שהגיש הנאשם (נ/1), מעלה שהחל מיום 12.9.17 ועד יום 22.11.17, החזיק הנאשם בתג נכה תקף לרכב שמספרו 9303637, בגינו נרשם הדוח. העבירה, כאמור, היא מיום 14.9.17, כך שמועד הארוע נופל בתוך המועדים המצוינים במסמך של משרד הרישוי, בהם החזיק הנאשם בתג נכה תקף.

9.         עולה מהאמור שהנאשם החנה את הרכב, מושא כתב האישום, בחנית נכה, ובמועד הארוע אחז בתג נכה תקף על הרכב. עם זאת, על התג, כעולה מעדותו של השוטר, נרשם מספר רכב אחר.

10.       יצוין שב"כ המאשימה טענה שבמועד ביצוע העבירה בתגי הנכה, שהנפיק משרד התחבורה, הופיע מספר הרכב. לשיטתה, היות שבמקרה שלפני לא הופיע מספר הרכב, במועד הארוע, יש להרשיע את הנאשם. יצוין שהמאשימה לא הפנתה את בית המשפט לאסמכתא כלשהי לעניין זה ולשינויים שחלו בעניין זה, אם חלו.

העבירה שיוחסה לנאשם, על פי תקנה 72(א)16, קובעת כלהלן:

72.       (א)      לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:

(16)     ליד תמרור 437 המסמן מקום חניה לרכב של נכה בעל תווית כבתמרור.

תמרור 437 קובע כי החנייה מותרת בלעדית "לרכב של נכה הנושא תג נכה מקורי תקף, בעת שהרכב משמש את הנכה לו ניתן התג".

בענייננו הנאשם הציג לפני מסמך שעל פיו במועד ביצוע העבירה אחז בתג נכה תקף לרכב זה. לדבריו, תג הנכה לא היה ברשותו, היות שהונפק רק יומיים קודם לכן.

11.       במכלול נסיבות זה, ועל בסיס חומר הראיות שהונח לפני, החלטתי, ולו מחמת הספק, לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

המזכירות תמציא החלטה לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"א, 06 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.