1

הנאשמת 1 היא חברה בפירוק וכונס הנכסים הרשמי מונה למפרקה.

הנאשם 3 שימש כמנהלן הפעיל של הנאשמות 1 ו-2.

לפי המיוחס באישום הראשון שבכתב האישום, הנאשמים 1 ו-3 לא הגישו לפקיד שומה במועד את דו"ח המס לשנת 2010, כאשר מחזור העסקאות עומד על 4,901,744 ₪.

האישום השני מייחס את אותה עבירה לנאשמים 2 ו-3.

הנאשמים 2 ו-3 כבר הורשעו, לפי הודאתם, ודינם נגזר: על הנאשם 3 הוטל מאסר על תנאי, קנס בסכום של 4,000 ₪ והתחייבות; על הנאשמת 2 הוטל קנס בסכום של 500 ₪.

לאחר ההרשעה ומתן גזר דינם של הנאשמים 2 ו-3, הודיע כונס הנכסים הרשמי, כי הוא מודה, בשם הנאשמת 1, בביצוע העבירות מושא כתב האישום, ומבקש להטיל על הנאשמת 1 קנס סמלי בלבד, על מנת שלא לפגוע עוד בנושים, בהיות קופת הפירוק ריקה.

2

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת 1, באישום הראשון בביצוע עבירה של אי הגשת דו"ח, לפי סעיף 216(4) יחד עם סעיפים 117 ו-224א לפקודת מס הכנסה.

באשר לגזר דינה של הנאשמת 1:

כבר פירטתי בהרחבה את השיקולים הרלוונטיים, וזאת במסגרת גזר הדין שניתן ביחס לנאשמים 2 ו-3. שיקולים אלו יפים גם לעניין הנאשמת 1 בשינויים המחויבים. מתחם העונש ההולם את העבירה שביצעה הנאשמת 1, כפי שקבעתי גם בגזר הדין הנזכר ביחס לנאשמת 2, נע בין קנס בסכום של 0 ₪ ובין קנס בסכום של 1,000 ₪.

בקביעת העונש ההולם בתוך המתחם, לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים: הנאשמת 1 הודתה; הנאשמת 1 נמצאת בפירוק והטלת קנס תפגע בעיקר בנושים, כאשר ממילא קופת הפירוק ריקה.

לפיכך, אני מטילה על הנאשמת 1 קנס בסכום של 1 ₪. את הקנס תשלם לא יאוחר מיום 1.4.16.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.