1

כתב האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בהתאם לעובדות כתב האישום ביום 20.11.2015 בסמוך לשעה 02.00 במהלך פעילות שגרתית נסעו יחד השוטרים רס"ר שמעון אדם ןרס"ר סיירנוב ואדים, ברח' זינגר 2 ראשל"צ.

2

השוטרים הבחינו בהתקהלות של אנשים במקום, ביניהם הנאשם, כשברשותם משקאות משכרים ועל כן ניגשו אליהם, שפכו את תכולת בקבוק אלכוהול שמצאו ברשותם וביקשו לזהותם באמצעו תעודות זיהוי.

במהלך פעילותם, במפתיע, הכה הנאשם באגרופן בפני של השוטר אדם, אשר נהדף לאחור. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו לשוטר אדם מכאוב בפניו, אדמומיות מתחת לאורבת עינו ולפצע באפו.

בתגובה הודיע השוטר ואדים לנאשם על מעצרו וניסה לכבול אותו תוך שהוא אוחז בראשו ומרתקו לריצפה. הנאשם התנגד למעצר, השתולל בעט וגידף את השוטרים. רק לאחר סיוע מהשוטר אדם הצליחו השניים לכבול את הנאשם.

תשובת הנאשם לכתב האישום

הנאשם אישר בתשובתו לכתב האישום (עמ' 6) הימצאות במקום ובזמן אך כפר בעובדה שהוא נתן אגרוף לשוטר אדם. לטענתו השוטרים התנפלו עליו ללא סיבה, ריתקו אותו לקרקע, כבלו אותו והכניסו אותו לניידת באופן לא מוצדק, והוא רק ניסה להגן על עצמו. מי שנחבל זה הנאשם ולא אף אחד אחר, בבודאי לא השוטר אדם.

עדויות הצדדים

העידו בפני שני השוטרים, אדם וואדים וכן שוטרים נוספים שהיו בתחנה וחקרו את הנאשם.

הנאשם העיד להגנתו.

עדות השוטר אדם

השוטר אדם מסר כי במועד הנ"ל הבחינו הוא והשוטר וואדים בקבוצה של אנשים הצורכים אלכוהול בשעה 02.00 בערך, בלילה שבין יום חמישי ליום ששי. מתוך מחוייבות לסדר הציבורי הם ניגשו אליהם, הזדהו כשוטרים - שלפו תעודות מינוי - וביקשו לשפוך את האלכוהול כפי סמכותם בחוק. יודגש כי הרכב לא היה ניידת משטרתית אלא ניידת בילוש מוסווית, והשוטרים עצמם היו לבושים באזרחי ולא במדי משטרה.

אחד מהצעירים שהיו במקום התקדם לעברו והשוטר אדם ביקש ממנו להזדהות:

"הוא התקדם ואמר מה הבעיה בצורה מאיימת. מיד לאחר שסיים את המשפט אני מרגיש חבטה בעיני השמאלית, חבטה שנכנסתי ממנה להלם ל - 3-4 שניות, זה היה לא צפוי, התעשתי מהר על עצמי, תוך כדי שאני מבחין בשותף שלי משתלט על החשוד, הנאשם שיושב פה, מוריד אותו על הריצפה".

(עמ' 9 שורות 1-9)

3

השוטר אדם אישר כי האדם שהתקרב אליו ואמר לו "מה הבעיה" אינו החשוד ואינו מי שנתן לו את המכה, וכי כלל לא ראה את מי שנתן לו מכה. עוד העיד השוטר אדם כי אינו זוכר איך נראה האדם הזה וכיצד הוא לבוש. למעשה המגע הראשון של השוטר אדם עם החשוד היה שניות לאחר המכה כשהוא ראה את השוטר וואדים מנסה להשתלט על הנאשם וסייע בידו לכך.

כמו כן אישר השוטר אדם כי כתוצאה מהמכה לא נגרמה לו שום חבלה של ממש, למעט שריטה באף, והוא לא נזקק לטיפול רפואי כלשהו.

עדות השוטר ואדים

השוטר ואדים העיד כי הוא והשוטר אדם הבחינו מתוך הניידת במספר אנשים מדברים בצעקות ובקול רם תוך שהם מחזיקים בקבוק ויסקי. הם יצאו מהניידת, הציגו תעודות מינוי, ואז:

"ראיתי שהאדון הנכבד (מצביע לכיוון הנאשם) מתנתק מכל האנשים, והולך לכיוון הפינה החשוכה. ביקשתי גם ממנו שיצטרף לכל החבר'ה ביקשנו ת.ז. באותו הזמן הבחנתי שהנאשם מניף את ידו הימנית ונותן מכה לאדם (השוטר אדם) שהייה ממול עם בחור שני שדיבר איתו.....הנאשם עמד מאחורי הבן אדם האחר, מציץ מאחורי גבו, ונותן לאדם (השוטר אדם) אגרוף ביד ימין

ש. איפה היתה הפגיעה?

ת. בפניו"

(עמ' 17 ש' 1-11).

השוטר ואדים הוסיף שהוא מיד קפץ על הנאשם, הוריד אותו על הריצפה תוך שהוא מחזיק את ראשו מתחת לבית השחי שלו. אדם התאושש ובא לסייע בידו. הנאשם התנגד וקילל קללות נמרצות בשפה הרוסית (השוטר ואדים דובר את השפה כשפת אם), ותוך כדי ההתנגדות הצליחו השניים לכבול אותו.

עדות הנאשם

הנאשם העדי כי באותו הערב הוא היה לבד, והצטרף לאנשים שהיו במקום האירוע. הוא שתה כוסית וראה את השוטרים ניגשים.

"ראיתי המולה, איך שאני בא לשם אני מקופל על הריצפה ומשם אני מוצא את עצמי בניידת וזה מה שהיה...."

דיון

4

אבן הראשה להכרעה בפרשה זו הינה בראש ובראשונה הערכת עדותו של השוטר וואדים, שכן הקורבן, השוטר אדם, כלל לא ראה את התוקף אלא רק חווה את התקיפה.

לאחר שבחנתי את עדותו של באתי לכלל מסקנה כי יש לתת לה את המשקל המירבי ואני רוחש לעדותו מהימנות גבוהה.

נקודת המוצא הינו בזיהויו של הנאשם על ידי השוטר ואדים כמי שנתן את המכה לשוטר אדם. בדו"ח הפעולה נ/2 אותו ערך השוטר וואדים הוא תיאר את הנאשם כלובש "מעיל לבן ומכנסי ג'ינס כחולים" (שורה 6 לדו"ח). אין ספק שבעת מעצרו הנאשם לבש ג'קט -קפוצ'ון בצבע לבן וג'ינס בצבע כחול משופשף (ת/5 ש' 43-44).

חיזוק נוסף לזיהויו של הנאשם נעוץ בעובדה ששני השוטרים זינקו דווקא עליו מיד לאחר החבטה בשוטר אדם.

הסניגוריה לא הצביע על שום עילה שיש לשוטרים להיטפל דווקא על הנאשם ולהתגולל עליו בהאשמות שווא. אין בין השוטרים לבין הנאשם שום היכרות מוקדמת וכפי שהעידו השוטרים, הם משרתים במחלק בילוש ולא בסיור, ובאותו ערב תיגבאו את שוטרי העיר. לכן אין בינם לבין הנאשם שום "דם רע" או היסטוריה קודמת אשר מביא לחשד כי עדותם של השוטרים הינה מפוברקת או מוטית.

הסניגוריה תקפה את השוטר ואדים שוב ושוב בסוגיית הזיהוי ואולם הנ"ל לא שינה מגירסתו ועמד מאחוריה. הוא הבהיר כי ראה את הנאשם במו עיניו עומד מאחורי אדם אחר ונותן לשוטר אדם את המכה. גם הנסיון לבלבלו עם האמור בשורה 10 לדו"ח הפעולה לא עלה יפה, והשוטר וואדים הבהיר היטב כי התיאור שם מתייחס לאדם אשר מאחוריו עמד הנאשם, ולא לנאשם עצמו (עמ' 19 ש' 22-25).

הסניגור המלומד ניסה להטיל את האשם לאירוע על השוטרים בכך שהעזו לבקש מהנוכחים במקום להזדהות, ללא כל סמכות שבדין או עילה מוצדקת. איני נכנס לבחינת שאלה זו שכן אינה רלוונטית, שכן גם אם היה ממש בטענה זו אין הצדק מצד מאן דהוא ליזום אירוע תקיפה של שוטר, אך עקב העובדה שהתבקש להזדהות. בעניין חובת הצגת תעודת זהות אזכיר את חוק חובת החזקת תעודת זהות והצגתה, תשמ"ב - 1982

באשר לעדותו של השוטר אדם, הסניגור המלומד תהה כיצד ייתכן שלא נמצאה כל פגיעה של ממש על פניו של השוטר. הסניגור סבור כי פגיעה מסוג זה היתה מחייבת קיומה של המטומה משמעותית ביותר או לכל הפחות סימני תקיפה משמעותיים.

5

אין ספק כי הנסיון המצטבר מלמד כי לעיתים קרובות מכה בארובת העין מצמיחה חבלה של ממש על פני של אדם וסביב עינו. ואולם, הדבר אינו הכרחי. לעיתים עוצמת המכה אינה גבוהה, וגם לזווית הפגיעה יש משמעות. כמו כן, לא כל מכה שמשפיעה על אדם אחד בצורה מסויימת, תשפיע גם על האחר באותה אופן. העובדה כי אין על השוטר אדם סימני מכה משמעותיים פרט לשריטה בגשר האף (ת/1), אינה אומרת לכשעצמה כי האירוע לא התרחש.

יצויין עוד כי גירסתו של השוטר וואדים היתה כי הנאשם קילל כל העת, גם עובר למעצרו וגם בשעת המעצר. גירסה זו מחוזקת נוכח דו"ח המעצר שהוגש (ת/2) לעיו נתבקש הנאשם לחתום - וסירב כך:

"מסרב לחתום, תלכו להזדיין ותמותו"

מנגד, גירסת הנאשם אינה מחזיקה מים בלשון המעטה.

הנאשם לא מסר שום הסבר מדוע השוטרים יעלילו עליו עלילות שווא מסוג זה. בנוסף, הנאשם נתפס בשקר בולט עת מסר בהודעתו ת/5 כי באותו ערב לא צרך אלכוהול כלל (ש' 45-46) ואולם בעדותו בבית המשפט מסר כי קודם לאירוע שתה כוסית אחת עם חבר (עמ' 32 ש' 26). הנאשם גם לא שלל את גירסת השוטרים לפיה בעת המעצר נדף מפיו ריח של אלכוהול (עמ' 32 ש' 29).

סתירה נוספת בגירסת הנאשם הינה בעובדה שבחקירתו הראשית טען כי הוא ניגש לשוטרים אשר ביקשו תעודת זהות (עמ' 30 ש' 10-11) ואולם בחקירתו הנגדית שינה מגירסתו זו והעיד כי השוטרים ניגשו אליו בעודו יושב (עמ' 31 ש' 10-11).

הנה כי כן, הרושם המתקבל הינו כי הנאשם היה באותו ערב שתוי ופעולותיו הוכתבו על ידי האלכוהול שזרם בעורקיו, ואין להאמין לגירסתו, וזאת בניגוד לעדותיו הקוהרנטית והברורה של השוטרים, אשר לא מצאתי בהן כל מתום, ויש להעדיפן מעבר לכל ספק סביר.

נוכח האמור, אני מקבל את גירסת השוטרים אשר מבססת מבחינה משפטית את העבירות המפורטות בכתב האישום, ומרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כדלקמן:

1.         תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977

2.         הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ז, 29 מרץ 2017, במעמד הנאשם, ב"כ וב"כ המאשימה.