ת"ד 147/06/17 – שובל אביגיל משי נגד מדינת ישראל
בית משפט השלום לתעבורה בחיפה |
|
|
|
ת"ד 147-06-17 מדינת ישראל נ' משי
|
1
|
|
||
בפני |
כב' השופט גיל קרזבום, סגן נשיא |
||
הנאשמת |
שובל אביגיל משי |
||
נגד
|
|||
המאשימה |
מדינת ישראל
|
||
החלטה בבקשה למתו צו איסור פרסום |
1. לפניי בקשת הנאשמת להורות על איסור פרסום פרטיה או פרטים אחרים שיש בהם כדי לגלות את זהותה. לטענת הנאשמת הפרסום גורם לה לאי נוחות רבה, ואף עלול לפגוע בסיכוייה למצוא עבודה.
2. המשיבה
התנגדה לבקשה, הפנתה להוראות סעיף
דיון והכרעה
3. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה.
2
4. סעיף 68(א)ל
5. לטענת המבקשת יש בפרסום פרטיה כדי לגרום לה לאי נוחות והפרסום אף עלול לפגוע בסיכוייה למצוא עבודה. הלכה פסוקה היא כי במקום שקיימת סתירה בין זכות הפרטיות לבין עקרון הפומביות ידו של האחרון על העליונה. ראה ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום פ"ד מט(1) 318, בעמ' 342.) על מנת שבית המשפט יורה על איסור פרסום עליו להכריע בין מהות הזכות הנפגעת ועוצמת הפגיעה בה, ורק אם יגיע למסקנה כי הפרסום יביא לפגיעה חמורה עליו לשקול להפעיל את סמכותו ולאסור את הפרסום באיזון מול עיקרון פומביות הדיון (ראה ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות נ' עו"ד פלוני ואח' ). בנוסף על בית המשפט להשתכנע שהפרסום עלול לגרום לנזק חמור למבקשת, ושאותו נזק גובר על העניין הציבורי שבפרסום (ראה ע"פ 2137/14 הוצאת עיתון הארץ נ' מדינת ישראל).
6. אין
בנימוקי המבקשת כדי ללמד על אותה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בה, ובוודאי שאין
בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. בנסיבות אלו, ולאור
העובדה שאין בנימוקי הבקשה כדי להביאה במסגרת אחד החריגים המפורטים בס' 68(ב)ל
7. להודיע לצדדים.
ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.
