1

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 11.10.211.

2.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, אי ציות לתמרור 429 בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") והתנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות.

3.         ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרו עליו פסילה של 3 חודשי פסילה בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪.

2

טענות הצדדים

טענות המבקש

4. המבקש טען כי לא קיבל הזמנה לדין גם לא באמצעות הדבקה על דלתו. לטענתו נודע לו על פסק הדין והפסילה שהוטלה עליו במסגרתו באקראי בבדיקה שגרתית במחסום משטרתי. לטענתו מקום בו נעשית מסירה באמצעות הדבקה על הדלת קיימת חובה לבצע 3 ביקורים ולפרט מועדיהם. כמו כן אישור המסירה לא נתמך בתצהיר. לטענתו קיימת סתירה בין הסירוב לקבל לבין ההדבקה. לטענתו העונש שהוטל עליו קשה ופוגע בחירותו בצורה בלתי מדתית .

טענות המשיבה

5. לטענת המשיבה מעיון באישור המסירה מדובר במסירה שבוצעה כדין. כמו כן מדובר בגזר דין סביר ומדתי שאין בו משום עיוות דין. בנסיבות אלה ומכח עקרון סופיות הדיון בקשה המשיבה לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

6.         סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החסד"פ") מאפשר לדון נאשם בפלילים בעבירות מסוימות ללא התייצבותו וקובע חזקה לפיה אם זומן נאשם ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ובית המשפט רשאי לדון אותו שלא בפניו.

7.         סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

3

קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

8.         סעיף 54 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובע כי:

"מי שנמסר לו מסמך שהמצאתו במסירה יידרש לאשר את המסירה בכתב על גבי עותק של המסמך, ואם סירב לקבלו או לאשרו, יאשר מוסר ההזמנה בחתימתו את דבר מסירתו וסירוב האישור, ובית המשפט רשאי לקבוע שהמסמך הומצא כראוי".

9.         על-פי אישור המסירה שנמצא בתיק בית המשפט, מסירת ההזמנה לדיון בוצעה בכתובתו של המבקש בתאריך 28.7.21 על ידי פקיד הדואר אבו ריא אמיר. כיון שהנאשם סרב לקבל את ההזמנה היא הודבקה על דלתו. בנסיבות אלה לא קיימת סתירה בין הסרוב לקבל לבין ההדבקה שבוצעה עקב הסירוב כאמור. במקרה זה אין מדובר בתחליף המצאה על פי סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 ועל כן אין חובה לבצע 3 ביקורים. בנסיבות אלה אני קובעת כי מתקיימת חזקת מסירה אשר לא נסתרה על ידי המבקש (רע"פ 2340/15 קליין נ' מדינת ישראל מיום 18.5.2016, רע"פ 5258/14 חיים סמימי נ' מדינת ישראל מיום 3.8.2014, עפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 16.5.2019).

10.       בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

חשש לעיוות דין

11.       גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (24.4.2018)).

12.       המבקש טען בעלמא כי הוא מבקש כי בית המשפט יאפשר לו לנהל הגנתו וכי מדובר בגזר דין הפוגע בו באופן בלתי מידתי.

13.       ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

4

14.       חרף עברו התעבורתי של המבקש הכולל 32 הרשעות קודמות הוטלה עליו פסילת המינימום הקבועה בחוק ואף נוכתה ממנה הפסילה המינהלית שריצה.

15.       לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין למבקש.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.