8. בנסיבות אלה, אין מסגרת בדין המאפשרת עיון חוזר בפסק הדין ואין עילה משפטית לפתיחת העניין מחדש (ראו ע"א 1421/14 שולדר נ' בילו השקעות בע"מ, (15.6.2015); ראו גם רע"א 12/18 בולווארד נדל"ן - שותפות רשומה נ' אבו ראס חברה לבנין ופיתוח בע"מ 26.4.2018), מה גם שמדובר בצו הריסה שיפוטי חלוט במסגרת גז"ד מלפני ארבע שנים ואין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן שפסק כך:

"[...] בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות [...]. לפיכך, הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים 'חריגים ויוצאי דופן', בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו [...]. יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו". (רע"פ 8220/15 כפאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.12.2015))

9. בשולי הדברים ולמעלה מן הדרוש אציין, כי הטענה הנוכחית בדבר קיומה של "תוכנית מתאר כוללנית" כמצוין בפרק "שינוי הנסיבות" שבבקשה, איננה מבססת לפי הדין את העילה למתן עיכוב ביצוע הריסה, שהינו החריג שבחריגים, שעה שאין מדובר ב"היתר בהישג יד" ממשי כנדרש לפי הפסיקה (ראה מיני רבים רע"פ 72147-11-24 עוואד חאלדי נ' מדינת ישראל, 28.11.24).

10. הבקשה נדחית ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשפ"ה, 12 יולי 2025, בהעדר הצדדים.