1

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור שהוטלו על המשיב בתיק זה, בהסכמת הצדדים, לפיהם שוחרר לתנאי מעצר בית מלא בפיקוח אנושי תוך מתן אפשרות כי יצא לעבודה בליווי אחד המפקחים שגם יישאר איתו במהלך כל שעות העבודה וישוב איתו לביתו. ההחלטה היא מיום 13.10.15.

בבקשה כאן טוען המשיב כי חלפו שלושה חודשים מאז ניתנה ההחלטה במהלכם לא הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו, כאשר התיק העיקרי קבוע לחודש אפריל לאחר שהמשיב הודה בעובדות כתב האישום ועניינו הועבר לקבלת תסקיר שירות המבחן.

ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשה כאן וציינה כי לא חלף זמן ניכר מאז ניתנה ההחלטה בעניינו וכי אף אחד מטעמו של המעביד לא התייצב לדיון כדי לתמוך בטענת המשיב כי חרב הפיטורין מונפת מעל צווארו.

2

המבקשת הפנתה לכך שהמשיב נוהג משנת 2000 וכבר צבר לחובתו שתי הרשעות בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה מה שלא מנע ממנו לבצע את העבירות המיוחסות לו ואשר בהן הודה כאמור.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים לא מצאתי כי מתקיימת עילה לעיון חוזר בהחלטה שהרי אין חולק כי לא נתגלו עובדות חדשות, לא נשתנו הנסיבות וכי לא עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בעניין זה יצויין כי אין בחלוף שלושה חודשים מאז ניתנה ההחלטה, כדי להצביע על חלוף זמן ניכר כמשמעותו בסעיף 52 (א) לחוק המעצרים ואף אין בזמן שיחלוף עד לדיון הקבוע בעניינו בתיק העיקרי כדי להוות זמן ניכר כאמור.

החלטת בית המשפט בה שוחרר המשיב לתנאי מעצר בית תוך שהתאפשר לו לצאת לעבודה היא בנסיבות העניין החלטה מאוזנת אשר יש בה מחד כדי להבטיח את האינטרס הציבורי ואת הרחקתו של המשיב מההגה נוכח מסוכנותו ומאידך יש בה כדי לפגוע באופן מידתי בחירותו.

ככל שלא יסתיים עניינו במועד הקבוע וידחה הדיון, יוכל המשיב לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לעיון חוזר.

השורה התחתונה היא שאני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

מודעת זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.