1

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד דודי ענבר

ב"כ הנאשם/ת - עו"ד ברנט

הנאשם/ת - בעצמו

[פרוטוקול הושמט]

הנאשם הודה במיוחס לו, במסגרת מתווה של הסדר לעניין העונש, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 פקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

2

ביום 25.10.15 בסמוך לשעה 13:00 נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי ברחוב ששת הימים בנתניה, למערב, לכיוון צומת הרחובות ששת הימים- זנגוויל. אותה העת חצה את הצומת, מטבייב פיוטר (להלן: "המנוח") במעבר חציה מדרום לצפון ונעמד על אי התנועה. הנאשם הבחין במנוח עומד על אי התנועה ועצר לפני מעבר החצייה. הנאשם החל בנסיעה ופגע במנוח שהחל בחציית הכביש. כתוצאה מהפגיעה נפל המנוח על הכביש, נפצע באורח קשה ופונה אל בית החולים כשהוא סובל מחבלת ראש קשה, ללא הכרה כשהוא מורדם ומונשם. ביום 12.11.15 נקבע מותו.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2001 ואין לחובתו הרשעות.

הצדדים הסכימו כי ייגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, פסילה לצמיתות, מאסר מותנה, פסילה מותנית, פיצוי וקנס.

המאשימה ציינה, כי ההסכמה עומדת במתחם הענישה אם כי ברף הנמוך שבו המתחיל משישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד למספר שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. המאשימה הוסיפה כי התחשבה בעברו התעבורתי הנקי של הנאשם, בלקיחת האחריות, בנסיבותיו האישיות ובעובדה כי מדובר באדם ניצול שואה. המאשימה עותרת להעדיף את עונשי הקנס והפיצוי על פני מצבו הכלכלי של הנאשם.

הסנגור מבקש מבית המשפט לכבד את ההסדר וציין את המשמעות של לקיחת האחריות לתאונה למשפחת המנוח. הסנגור הוסיף כי קיים כשל בראיות בתיק ורשלנות תורמת מצד המנוח כאשר הנאשם הבחין במנוח עומד על אי התנועה ומשזה התמהמה לחצות את הכביש סבר הנאשם כי אין בכוונתו לעשות כן. הנאשם החל בנסיעה איטית ורק אז החל המנוח בחציית הכביש. בעניין מצבו הכלכלי של הנאשם ציין הסנגור כי מדובר בניצול שואה, המתקיים יחד עם אשתו, מקצבת הביטוח הלאומי בסך של 4000 ₪ בחודש וקצבת דיור נוספת ממשרד השיכון בסך חודשי של 1000 ₪. הנאשם משלם דמי שכירות חודשיים בסך של 3500 ₪ וביתרה נאלץ לקנות תרופות ולכלכל את עצמו ואת אשתו. על כן מבקש הסנגור להתחשב במצב כלכלי עגום זה בקביעת סכום הקנס והפיצוי.

הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו מיום 18.4.17, לאחר שהוצגו בפניו מסמכים רפואיים, מצא את הנאשם כשיר לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

מדיניות הענישה

בגזירת הדין, קיימים שני מנגנונים מקבילים. האחד, כפי שנקבע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין. השני, מנגנון דיוני של הסדרי הטיעון. בע"פ  512/13 פלוני נ' מדינת ישראל נדונו היסודות המיוחדים שבמנגנון הדיוני של הסדרי הטיעון:

3

"הסדר טיעון מתחם  במסגרתו נקבע לעתים טווח ענישה מוסכם, הינו הסכם בין רשויות התביעה לבין נאשם, כאשר בית המשפט איננו, כידוע, צד להסכם זה... הסדר טיעון מביא לידי ביטוי, בין היתר, את שיקולי רשויות התביעה כגון: אינטרס הציבור בענישה הולמת ומהירה למעשי עבירה, חסכון במשאבים, קשיים ראייתים, נסיבות ספציפיות לקולא וכו'. אל מול שיקולים אלו של רשויות התביעה עומדים שיקוליו של הנאשם, המגיע להסדר עם רשויות התביעה, בין השאר בשל הרצון להביא להפחתה באישומים, או כדי להביא להקלה בעונש, או כדי להימנע מניהול הליך ארוך ויקר שלא לצורך... אין מדובר בהכרח ברשימה ממצה, אך ליבת העניין ברורה: שני הצדדים - כל אחד משיקוליו שלו - מגיע להסדר עם הצד השני כדי לקדם את האינטרסים הנראים חשובים בעיניו. נכון הוא כי להסדר טיעון, כהסכם המסדיר הרשעה בפלילים, יש מאפיינים יחודיים בהשוואה לחוזים אחרים... אך במהות מדובר בהסכמה בין מי שהם צדדים לדיון משפטי, על המאפיינים המיוחדים שיש בכך לנוכח השיטה המשפטית הרלבנטית. לראיה - השכיחות הגבוהה של הסדרי הטיעון מאפיינת בעיקר בשיטות משפט אדברסריות, בהן הכוח הנתון לצדדים להשפיע על התנהלות ההליך - גדול יותר באופן יחסי..." (השופט מלצר, שם, עמ' 11).

על רקע זה, נאמר בהמשך כי :

"טווח ענישה מוסכם במסגרת הסדר טיעון - שונה ממתחם הענישה בשני מובנים עיקריים:

(א)  ברמה המבנית - טווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון נקבע על ידי הצדדים, בעוד שמתחם ענישה נקבע על ידי בית המשפט, בעקבות הנחיות המחוקק.

(ב)  ברמה המהותית -טווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון הוא תוצאה של מיצוי כוח המיקוח של כל אחד מהצדדים להליך, בשים לב לכלל נסיבות התיק, ולכן הוא משקף בעיקר את האינטרסים המידיים של שני הצדדים (תוך התחשבות בעובדה כי רשויות התביעה מייצגות אינטרס ציבורי רחב יותר)" (שם, עמ' 12-13).

כאן, הסכימה המאשימה להסתפק בענישה מקלה, ברף הנמוך של מתחם הענישה שבחוק, בשישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ולאזנה עם פסילה ממושכת לצמיתות.

4

יצוין, כי בית המשפט לא נחשף לחומר הראיות שהיה גלוי לצדדים כאשר לדברי הסנגור קיימת רשלנות תורמת מסוימת מצד המנוח שהשתהה בחציית הכביש. זאת ועוד, חזקה על המאשימה כי בחנה הראיות בתיק כאשר לנגד עיניה עמד מלוא חומר החקירה כאמור.

פיצוי וקנס

הפרקליט עתר לפיצוי משפחת המנוח. כפי שקבעתי בעבר, אכן יש לפצות את המשפחה. אך, לבית משפט זה אין את הכלים לאמוד את סכום הפיצוי הראוי, כל סכום לא יהיה ממצא, לא יהלום די הצורך ועלול להשיג מטרה הפוכה. לכן, לרכיב זה אשר אין ספק שמן הראוי כי יינתן, ההליך המתאים הוא ההליך האזרחי לו הכלים המתאימים לקבוע ולאמוד את סכום הפיצוי. יאמר בעניין זה, כי כל סכום שייפסק כאן יכול ויקוזז מהסכום שיקבע בהליך האזרחי, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

בעניין גובה הקנס, התחשבתי בעדויות ובמסמכים שהוצגו בפני כאשר מדובר, כאמור, בניצול שואה שמצבו הכלכלי עגום.

לסיכום

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לאור דברי הצדדים לעונש, נסיבותיו האישיות של הנאשם, העובדה כי מדובר בניצול שואה שלקח אחריות על קרות התאונה, עברו התעבורתי הנקי לחלוטין המדבר בזכותו, מצאתי מטעמי מדיניות משפטית ולאור הלכת בית המשפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, לכבד את הסכמת הצדדים והנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר לתקופה של 6 חודשים.

עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 18.4.17, ב"דורות", שיכון דורה בנתניה.

על הנאשם להתייצב לתחילת ריצוי העונש, ביום 4.6.17 בשעה 08:00, במפקדת מחוז מרכז, ביחידה על עבודות השירות, רמלה.

מובהר לנאשם כי היה ולא ישלים מכל סיבה שהיא את עבודות השירות, ימשיך וירצה את העונש במאסר מאחורי סורג ובריח.

5

2. מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

3. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לצמיתות.

על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט. אם אין בידיו רישיון נהיגה עליו לפנות למזכירות בית המשפט.

4. קנס בסך 5,000 ₪.

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.6.17 ובכל 1 לחודש. היה והקנס או

שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי ותועבר לגביה באמצעות המרכז לגביית קנסות.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ז, 21/05/2017 במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

מאחר ולדברי הסנגור רישיון נהיגה הופקד במשטרה, אין צורך הפקדה נוספת במזכירות בית המשפט.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ז, 21/05/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגל קדוש