על הוועדה, בהתאם להנחיות פסק הדין, היה לתת דעתה לכלל נתוניו האישיים של המערער לרבות גילו והעובדה שהוא אינו עובד מזה 9 שנים וכן לטענתו כי מעולם לא היה בעל חברה ולא עסק בתפקיד ניהולי משרדי.

5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לנתוניו האישיים בהם לעובדה כי למרות השכלתו העממית ועבודתו בעלת האופי הפיזי במהותו - התקנת גדרות - עבד חלק מהזמן עם פועלים ובמסגרת עבודתו זו גם התנהל מול לקוחות העסק.

לפיכך הייתה הוועדה בדעה כי ניסיונו התעסוקתי איפשר לו בתקופה הרלוונטית (עד ליציאת המערער לגמלאות בתחילת 2009) לעבוד בעבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני ואף תיארה לאלו עבודות היה מסוגל לדעתה.

6. לדעתי, החלטת הוועדה מנומקת בהירה וסדורה וניתנה בגדר שיקול הדעת המקצועי המסור לה על פי דין. הוועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. בניגוד לטענת המערער, לא ניתן ללמוד מקריאת הפרוטוקול כי הוועדה עיינה בפרוטוקולים קודמים שאמורים היו להיות מוצאים מן התיק טרם הבאתו בפני הועדה בהתאם לפסק הדין, ולפיכך לא ברור מנין הסיקו המערער ובא כוחו כי עיינה בפרוטוקולים כאלה. אשר לטענת המערער כי הוועדה לא נימקה מדוע אינה מאמצת את חוות דעתו של ד"ר שפירא, אף כאן איני תמים דעים עם המערער. הוועדה הסבירה כי ישנן עבודות ספציפיות שהמערער מסוגל היה לעשות, וזאת בניגוד לאמור באותה חוות דעת. אף אם ניתן היה לנמק עמדה זו ביתר פירוט, לא ניתן לקבוע שהוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה הנדרשת על פי דין.

לסיכום, לא עולה ממכלול הדברים כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה שיש בו כדי להביא להתערבות בית הדין בהחלטתה.

7. התוצאה, איפוא, כי הערעור נדחה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ג, (3 ינואר 2013), בהעדר הצדדים.