4. בתגובתו מיום 28/1/13, הודיע המשיב שהוא מתנגד לבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. לטענתו, ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערערת ביום 19/9/11 (נספח א' לתגובה), ובמכתב המשיב נרשם שהמערערת רשאית לערער על ההחלטה תוך 60 יום ממועד קבלת המכתב. המשיב הוסיף וטען, כי ביום 23/11/11 נערכה למערערת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר, וההחלטה נשלחה אליה ביום 15/12/11.

5. דין הבקשה להידחות.

מנימוקי הערעור שהוגשו לתיק ביום 4/11/12 עולה כי הערעור מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12/9/11. ככל שהמערערת ביקשה להשיג על החלטה זו, היה עליה להגיש ערעור תוך 60 ימים מעת שהומצאה לה ההחלטה (תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977). דברים אלו אף צוינו במפורש במכתב המשיב מיום 19/9/11. המערערת לא הגישה ערעור תוך מועד זה. המערערת אינה טוענת כי ההחלטה לא הגיעה אליה. נהפוך הוא (ראו דברי באת כוח המערערת בדיון מיום 22/11/12). הטעם שצוין בבקשה - נסיבות אישיות הנובעות מליקויים בריאותיים ומקושי חברתי - אינו טעם המאפשר הארכת המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על החלת ועדה רפואית לעררים (דב"ע נה/0-280 איזנשטיין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 421 (1996).

6. בהתאם להסכמות הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 22/11/12, ובשים לב להסכמת המשיב בסעיף 8 לתגובתו - המערערת רשאית להגיש ערעור חדש על החלטת ועדת עררים לעניין אי כושר מיום 23/11/11. ככל שהערעור יוגש תוך 30 ימים מהיום, לא יעלה המשיב טענת התיישנות.

7. משנדחתה הבקשה, ייסגר התיק.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, (28 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.