אי קציבת עונש המאסר: העותר לא נכלל בקבוצות האסירים ששוחררו על ידי המדינה כמחווה לבקשות הרשות הפלסטינית, כאזרח ישראלי הוא לא נכלל בין האסירים ששוחררו על ידי ישראל במסגרת "עסקת שליט", ולטענתו, הוחרג לרעה ממקרים דומים אחרים, ואף ראש החוליה במסגרתה פעל שוחרר זה מכבר. לטענת העותר, הוא "נופל בין הכסאות" - כאסיר בטחוני אינו זכאי לחנינה, וכאסיר ישראלי לא נכלל במחוות של שחרור לרשות הפלסטינית. מכאן עתירתו לקצוב את עונשו לאחר 27 שנות מאסר.

תנאי המאסר: העותר טען כי הוא זכאי לתנאי מאסר הניתנים לאסירים רגילים כמו תוכניות שיקום וטיפול סוציאלי, תעסוקה וחינוך, ביקורים פתוחים, קשר טלפוני וחופשות. לטענתו, תנאיו המגבילים לא מאפשרים לו להפגש עם נכדיו החדשים והוריו המזדקנים אשר מצבם הרפואי קשה.

3. דין העתירה להידחות על הסף על שלושת ראשיה.

א. טענות העותר לגבי מותב השיפוט והפגם הנטען בהעמדתו לדין באיו"ש הועלו בשיהוי קיצוני של למעלה מ-25 שנים מאז ניתן גזר דינו של העותר בבית הדין הצבאי (וראו, על דרך של קל וחומר, בסעיף 4 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס בבג"ץ 4765/11 ג'רדאת נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.8.2011) (להלן: עניין ג'רדאת), שם נדחתה עתירה בה הועלתה טענה דומה, בגין שיהוי של ארבעה חודשים). די בכך כדי לדחות טענת העותר על הסף, אף מבלי להידרש לסוגית סמכות בית הדין הצבאי לגופה (לעניין זה, ראו בפסקה 2 בעניין ג'רדאת).

ב. אשר לקציבת העונש, מתשובת המשיבים נמצאנו למדים כי ביום 30.12.2012 (קרי, למעלה מחודשיים לאחר הגשת העתירה דכאן) הועברה בקשה מפורטת לקציבת עונשו של העותר ללשכת היועץ המשפטי של מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. הטיפול בבקשה טרם הסתיים, ומכאן שהעתירה מוקדמת באשר הוגשה טרם מיצוי ההליכים.

ג. אשר לתנאי המאסר עליהם מלין העותר, הרי שעומד לעותר סעד חלופי בדמות עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971.

4. סופו של דבר שהעתירה נדחית על כל ראשיה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח שבט התשע"ג (29.1.2013).