1

ת"פ 52061-05-16

לפני כבוד השופט רפי כרמל

2

1.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המחזיק תשעה אישומים. חמשת האישומים הראשונים מיוחסים לנאשם 1, שלושה אישומים כנגד נאשמים 2 ו - 3, ואישום אחד כנגד נאשם 2. הנאשמים 1 ו- 2 שימשו כבוחנים מטעם משרד התחבורה ומשרד הרישוי בירושלים. במסגרת תפקידם בחנו השניים את המבקשים לקבל רישיון נהיגה, בבחינה עיונית ומעשית. נאשמת 3 היא אשתו של נאשם 2. בכתב האישום נטען כי הנאשמים קיבלו שוחד כספי ממורה לנהיגה בתמורה לכך שהעבירו תלמידים מקרב תלמידיו שנגשו לבחינה בעל-פה, אף אם לא עמדו ברמה הדרושה. במחוז ירושלים מתקיימים מבחנים בעל-פה לתושבים הדוברים ערבית. עוד נטען כי נוכח מעשים אלה, התפרסם המורה כמי שלתלמידיו אחוזי מעבר גבוהים בזכות קשרים הקיימים למורה, וכתוצאה מכך הצטרפו לשורות תלמידיו תלמידים רבים.

2.         הנאשם 1 העלה במסגרת תשובתו לכתב האישום טענות מקדמיות כלהלן: נטען לשיהוי בהגשת כתב האישום, שכן המעשים הנטענים בוצעו בין השנים 2009 עד 2011, הנאשמים נחקרו במהלך שנת 2012, כתב האישום הוגש רק כשלוש שנים לאחר חקירת הנאשמים, ויש בכך שיהוי ניכר ובלתי מידתי. נטען לחוסר תום לב בהתנהלות הרשות החוקרת והמאשימה, זאת מאחר שהמדינה חתמה על הסכם עד מדינה עם אחד המעורבים ששמו עדנן, על אף שהוא העבריין העיקרי, ששידל את הנאשמים לביצוע המעשים הנטענים ואף ביצע את מספר העבירות הגדול ביותר. נטען להפליה בכך שלא הוגש כתב אישום כנגד אותו עדנן.

3

3.         המדינה השיבה כי אמנם עדנן היה שותף פעיל בביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים ואף יזם את הקשר העברייני. יחד עם זאת, ועל אף היותו היוזם, הוא אינו העבריין העיקרי. מדובר באדם פרטי המשמש כמורה נהיגה וביקש להתפרסם כמורה שאחוזי המעבר של בחינות התאוריה של תלמידיו הנם גבוהים, ובכך להגדיל את חוג תלמידיו והכנסותיו, ועל כן פנה אל הנאשמים 1 ו - 2, אשר שימשו כאמור, במועדים הרלבנטיים, כבוחנים מטעם משרד התחבורה ומשרד הרישוי בירושלים, ובמסגרת תפקידם בחנו את המבקשים לקבל רישיון נהיגה בחינה עיונית ובחינה מעשית. על כן, מהיותם עובדי מדינה הם אלה אשר מתוקף תפקידם קבעו, באמצעות הבחינה העיונית והמעשית, מי כשר לקבל רישיון נהיגה, ובכך עשו שימוש בסמכותם לתת ציון עובר בבחינות העיוניות, גם לתלמידים שרמת ידיעותיהם נמוכה מהרמה הנדרשת, עבור בצע כסף. מכאן, כך נטען, אף שהיוזמה לקשר העברייני ראשיתה בעדנן, הנאשמים הנם העבריינים העיקריים בפרשה שעניינה קבלת שוחד, שעונשה אף חמור יותר מעונשו של נותן השוחד. מכאן, ההתקשרות עם עדנן כעד מדינה תואמת את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה העוסקת בעד מדינה. באשר לנאשמת 3, שהיא אשתו של הנאשם 2 - העבירות המיוחסות לה, כך נטען, נתגלו במהלך החקירה ואין פסול בהגשת כתב אישום כנגדה, אף בהיותה שותפה זוטרה. באשר לשיהוי, נטען כי מדובר בתיק שוחד ומרמה בהיקף גדול שנדרש זמן הן לחוקרו והן לגבשו לידי כתב אישום, פעולות החקירה נמשכו עד לשנת 2013, הליכי השימוע התקיימו בסוף שנת 2014, ומספר חודשים לאחר מכן הוגש כתב אישום, ובכל מקרה, כך נטען, הביטוי לשיהוי, יכול שיבוא, בגזירת העונש אם יגיע שלב זה, ואין הגנה מן הצדק יכולה לשמש כמכשיר לקיצור תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

4.         דין הבקשה להידחות:

לא ניתן לומר כי מהתיאורים הלכאוריים הקיימים בכתב האישום, חלקם של הנאשמים 1 ו - 2 קטן יותר מחלקו של עד המדינה, ומקובלת עליי הטענה כי אף שעדנן היה היוזם של האירועים, אין בכך להפוך אותו לעבריין העיקרי, זאת, בין היתר, נוכח משמעות מעשיהם והשלכותיהם וכן נוכח ההבדל במעמדם של הנאשמים 1 ו - 2 מחד, ועדנן מאידך. מטעם זה גם לא נראה פסול בכך שהמדינה חתמה עם עדנן הסכם עד מדינה. באשר לטענת השיהוי, לא בא הסבר מניח את הדעת לשיהוי שחל בהגשת כתב האישום, אולם עניין זה, כפי שנפסק לא פעם בעבר, יכול שיובא לזכות הנאשמים, אם וכאשר יהא צורך בכך.

5.         על כן, הבקשה נדחית.

6.         נקבע להמשך ליום 12/9/16 שעה 09:00.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

4