כתב האישום המתוקן

1.      מעובדות האישום הראשון עולה, כי ביום 20.8.2019, סמוך לביתם של הנאשם והמתלוננת, התגלע ביניהם ויכוח, וזאת לאחר שהמתלוננת החלה לצלם את הנאשם. הנאשם אחז את המתלוננת בחוזקה ותוך כדי לקחת מידיה את מכשיר הפלאפון ועזב את הבית. בגין כך, הודה והורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם כלפי בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין).

2.      מעובדות האישום השני עולה, כי ביום 9.6.2019, בעת שהנאשם והמתלוננת נסעו יחדיו ברכב, הכה הנאשם את המתלוננת בעינה וגרם לה לנפיחות סביב עין שמאל. בגין כל אלה הורשע הנאשם בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוגו, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

מהלך הדיון

3.      הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה עונשית ונשלח לשירות מבחן.

תסקירי שירות המבחן

4.      בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים, מהם עולה כי הנאשם, בסוף שנות הארבעים לחייו, נשוי בשנית ואב לשלושה. הנאשם מתגורר עם משפחתו והמתלוננת בירושלים וכיום אינו עובד ומתקיים מהבטחת הכנסה. הנאשם סיים 12 לימוד שנות עם בגרות מלאה והמשיך ללמוד תחומים שונים, כאשר לדבריו, עסק שנים רבות בייעוץ מס במזרח ירושלים, ובהמשך ניהל סופר מרקט במשך תקופה ארוכה. הנאשם שיתף, כי במהלך האירוע הנדון עבד בחברת תקשורת, אך נאלץ להתפטר, וכיום מתקשה למצוא עבודה בתחומים שעסק בהם. לנאשם בת אחת בת 13 מנישואיו הראשונים, אותה מגדל יחד עם משפחתו, ולו ולמתלוננת שני ילדים נוספים.

5.      שירות מבחן שוחח עם המתלוננת בשנות השלושים המאוחרות לחייה, שעלתה ממרוקו לפני מספר שנים בעקבות נישואיה לנאשם. המתלוננת תיארה, כי בתחילה יחסיהם היו תקינים, אך לדבריה, בשל התנכלות מצד משפחתו המורחבת של הנאשם כלפיה, התדרדרה מערכת היחסים בין השניים עד להפעלת אלימות מצד הנאשם. כן ציינה המתלוננת, כי לאחר לידת בנה הבכור, עזבה את הבית ועברה להתגורר עם אחותה, ובעקבות עזרה שקיבלה ממנה, הגישה את התלונה במשטרה וביקשה להתגרש. עם זאת, לדבריה, לאחר פתיחת התיק נגד הנאשם, היא חשה שהוא עושה מאמצים אמיתיים כדי לשפר את הקשר ביניהם, וכתוצאה מכך הם עברו דירה והתרחקו ממשפחתו, כך שכיום מתאפשר להם להתנהל בלי התערבות משפחתו. בנוסף, מסרה המתלוננת כי כיום אינה חוששת מהנאשם.

6.      הנאשם תיאר, כי בעת ביצוע המעשים, בני הזוג התגוררו ליד הוריו, דבר שהגביר את תחושת התסכול שלו ושל המתלוננת, וגרם לוויכוחים רבים ביניהם. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו, הביע חרטה כנה וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבורו. בנוסף, הנאשם תיאר כי הוא משלם מחיר כבד בגין מעשיו, הואיל ואיבד את מקום עבודתו, האמון בין בני הזוג נפגע והבקשה לאיחוד משפחות שהגיש מתעכבת. לנאשם אין עבר פלילי, לאור האמור שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה, לצד 180 שעות של"ץ וענישה נלווית.

7.      מהתסקיר הנוסף שהוגש, לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש, עולה כי הנאשם השתלב בטיפול קבוצתי בתחום האלימות במשפחה החל מחודש נובמבר 2022, וזה צפוי להסתיים בחודש מרץ 2023. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם משתף פעולה עם הטיפול ונתרם ממנו. כמו כן שוחח השירות עם המתלוננת שמסרה על המשך ההטבה במערכת היחסים ביניהם. שירות המבחן בחן את שאלת ביטול ההרשעה והתייחס לנזקים בשני היבטים, שנגרמו לנאשם ולמשפחתו: ההיבט האחד, חוסר יכולתו של הנאשם למצוא עבודה בשל תיק זה, בתחום ייעוץ המסים שבו יש לו הכשרה פורמלית ותעודות הוצגו לשירות המבחן. הנאשם מסר, כי בשל ההליכים ואובדן מקור פרנסתו והיותו מפרנס יחיד, המצוקה הכלכלית של המשפחה רבה. ההיבט השני נעוץ בהליך איחוד המשפחות המתנהל מול משרד הפנים. לדברי הנאשם לשירות, בשל קיומה של ההרשעה נדחתה הבקשה להסדרת מעמדה של אשתו, והדבר מוסיף למתח בו מצויה המשפחה ממילא. נוכח זאת, נוכח שיתוף הפעולה של הנאשם עם הטיפול וקבלת האחריות, והיות המעשה עבירה בודדה לאורך חייו, סבר שירות המבחן כי יש מקום לבטל את ההרשעה ולהטיל על הנאשם של"ץ בהיקף 200 שעות וצו מבחן.

טיעונים לעונש

8.      מחד, ביקש התובע להטיל על הנאשם עונש של מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות על סמך מתחם שבין 6 ל-12 חודשי מאסר, וכן ענישה נלווית. מאידך, ביקש הסניגור לאמץ את המלצת שירות המבחן, הן לעניין ביטול ההרשעה הן לעניין העונש. במעמד הדיון היום שמעתי את הנאשם ואת אשתו (המתלוננת).

קביעת מתחם הענישה

9.      מתחם הענישה צריך להתייחס לעקרון ההלימה, הנוגע ליחס לערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, נסיבות העבירה ומידת אשמו של הנאשם, ומדיניות הענישה הנוהגת.

10.  אשר לערך המוגן, העבירות אותן עבר הנאשם פוגעות בערך המוגן של שלום גופו ונפשו של האדם, האוטונומיה שלו, ויכולתו לתת אמון בקרובים לו ביותר. פגיעה בתוך המשפחה נושאת בחובה חומרה מעצם התרחשותה, כיוון שהיא פוגעת ברקמת החיים האינטימית ביותר של האדם. בענייננו הפגיעה בערך המוגן, בינונית.

11.  אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בשני האירועים, אין מדובר בעבירות מתוכננות אלא בביטוי להתפרצות כעסים, תסכול וחוסר יכולת לשלוט בתגובה. מדובר בנאשם בגיר שצריך היה להימנע מן המעשים והוא אחראי להם בלעדית. הנאשם פגע פיזית בבת זוגו וגרם לה למצוקה רגשית ונפשית, כאשר הנזק עלול היה להיות חמור בהרבה.

12.  מדיניות הענישה הנוהגת - מנעד הענישה בעבירות מסוג זה מגוון ונעוץ בנסיבות המקרה ובנסיבות העושה:

א.    ברע"פ 2323/17 פלוני נ' מ"י (מיום 12.6.2017) בנסיבות חמורות יותר של 4 מקרי תקיפה חבלנית, נקבע מתחם שבין מס' חודשי מאסר לרבות בעבודות שירות ועד 12 חודשים, והתיק הסתיים ב-70 ימי מאסר בעבודות שירות וענישה נלווית;

ב.      ברע"פ 1884/19 שמריז נ' מ"י (מיום 14.3.2019) אושר מתחם שבין עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר והתיק הסתיים ב-5 חודשי מאסר בפועל הואיל והנאשם לא היה כשיר לעבודות שירות. שם דובר בנסיבות חמורות יותר של מספר תקיפות חבלניות;

ג.       בע"פ (י-ם) 11194-01-16 מ"י נ' פלוני (מיום 6.12.2016) אושר מתחם שבין של"ץ נרחב ל-15 חודשי מאסר, ועונש של של"ץ, מאסר על-תנאי ופיצוי בנסיבות חמורות יותר, של 3 תקיפות חבלניות כלפי בת-זוג;

13.  מתחם הענישה - לפיכך, מתחם הענישה צריך לעמוד על של"ץ ומאסר על-תנאי ועד 8 חודשי מאסר לרבות בעבודות שירות וענישה נלווית, לשני האירועים יחד, זאת לאחר שקבעתי כי מדובר באירוע אחד בהתאם למבחנים שנקבעו בע"פ 4910/13 בני ג'אבר נ' מ"י (מיום 29.10.2014).

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה והמיקום במתחם

14.  ניתן לתת משקל לנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך המתחם: הנאשם בסוף שנות הארבעים לחייו, נשוי ואב לילדים. לאורך חייו עבד ורכש מקצוע. לנאשם אין רישום פלילי מלבד האירוע הנוכחי, עליו קיבל אחריות, ובגינו השתלב בטיפול ייעוד. המתלוננת מדווחת על שיפור בהתנהלות הנאשם. הנאשם מפרנס יחיד למשפחתו, כאשר אשתו היא נתינה זרה ללא מעמד. בעקבות ההליך הפלילי איבד את מקור פרנסתו וכנטען, אף הבקשה לאיחוד משפחות נדחתה. לפיכך, נדמה שלא רק הנאשם אלא גם משפחתו שילמו מחיר כבד על מעשיו. לכן יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם.

שאלת ביטול ההרשעה

15.  כדי לבטל הרשעה נדרש בית המשפט לשני שיקולים: האחד טיב המעשה בנסיבותיו, המאפשר ויתור על ההרשעה שהיא ברירת מחדל למי שנמצא אשם במיוחס לו ואינה מהווה עונש בפני עצמה; השני, הוכחת נזק קשה ובלתי מידתי שייגרם מהותרת ההרשעה על כנה. אשר לשיקול הראשון, נדמה כי מעשיו של הנאשם, הגם שהם מכוערים ואסור היה שיתבצעו, נמצאים ברף חומרה נמוך ביחס לטיב זה של עבירות. לכן שיקול זה מאפשר ביטול הרשעה. אשר ער לקביעת בית המשפט העליון ברע"פ 6002/22 ריאבנקו נ' מ"י (מיום 19.9.2022) אליו הפנתה המאשימה, אך לעולם בית המשפט יבחן כל מקרה ונסיבותיו לגופו, בהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית. לא בכדי, לא נקבעה בחוק או בפסיקה "רשימה סגורה" של עבירות שאינן מאפשרות מעצם טיבן ביטול הרשעה, וגם במקרים חמורים של סחר בסמים או עבירות אלימות קשות, ניתן למצוא תוצאה של אי-הרשעה. אשר לשיקול השני, הוכח לפניי במידה הנדרשת בנסיבות העניין, כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע באופן בלתי מדתי לא רק בנאשם, מבחינת יכולתו להתפרנס ממקצועו כיועץ מס, אלא גם ובעיקר במשפחתו ובמתלוננת, נוכח הסיכוי הממשי שלא תוכל לזכות במעמד במסגרת הבקשה לאיחוד משפחות, שכידוע, מושפע מקיומו או היעדרו של הליך פלילי. לפיכך, אני מורה על ביטול ההרשעה.

גזירת הדין

16.  לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.    של"ץ בהיקף 300 שעות שיבוצע בפיקוח שירות המבחן על-פי תוכנית שתוכן על-ידו ותוגש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום ;

ב.      התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות כלפי בן משפחה לרבות איומים בתוך שנה מהיום;

ג.       צו מבחן לתקופה של 12 חודשים מהיום, בפיקוח שירות המבחן.

תשומת לב לכך שאי ביצוע צו המבחן או צו השל"ץ עלול להוביל להפקעתם ולגזירת העונש מחדש, לרבות הרשעה והטלת מאסר בפועל.

יש לשלוח לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ג, 12 פברואר 2023, במעמד הצדדים.