1

 

 

 

 

הנאשם יליד 1973 הורשע בהתאם להודאתו בעבירות שעניינן הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 12א(ג((1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל.

 

2

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 2/9/2016 בשעה 10:15 לערך ברחוב שמואל בייט, סמוך לשוק הסיטונאי בירושלים הסיע הנאשם 9 שוהים בלתי חוקיים תמורת סכום כולל בן 300 ₪ לכיוון דורא שבשטחים.

 

באותן הנסיבות, גרר הנאשם עם רכבו עגלה, עליה הועמס ציודם של השוהים הבלתי חוקיים.

 

 

תסקיר שירות המבחן

 

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים.

 

לנאשם ילד הסובל מאוטיזם. הנאשם מטפל בו באופן יומיומי וקשור אליו רגשית.

 

הנאשם סיים 10 שנות לימוד, הוא עובד כמאבטח בבית מלון באזור שער שכם ונמצא בהליך פשיטת רגל בשל חובות מהעבר.

 

בתסקיר צוין כי הנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות על העבירה, מכיר בתוצאות מעשיו ומבטא נכונות לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור.

 

שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם מתפקד בעל ערכים נורמטיבים, שביצוע העבירה אינו מאפיין את התנהלותו בדרך כלל ובמהלך חייו.

 

לאור מצבו הכלכלי, היותו מטפל בילד נכה, האחריות שנטל והחרטה שביטא, סבור שירות המבחן כי עונש של שירות לתועלת הציבור ומאסר מותנה יהוו עונש חינוכי שיש בו להקטין את הסיכון להישנות עבירות בעתיד.

 

בנסיבות אלו, ממליץ שירות המבחן על השתת עבודות שלצ בהיקף של 160 שעות ומאסר מותנה.

 

טיעוני הצדדים לעונש

בטיעוניה לעונש התייחסה התביעה לחומרת מעשיו של הנאשם ולענישה הנוהגת המחייבת החמרה עם מי שהורשע בעבירה זו.

 

לטענת התביעה, אין בנסיבות הענין סיבה לחרוג ממתחם הענישה. בענין זה הפנתה התביעה לתסקיר המתייחס בעיקרו לאחריות שנטל הנאשם ולמצבו הכלכלי.

3

 

בנסיבות הענין, עותרת התביעה להשית על הנאשם מאסר בפועל בן 10 חודשים ועונשים נלווים.

 

מנגד, טען הסנגור כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר באדם מתפקד, בכל ערכים נורמטיביים והעבירה שביצע אינה מאפיינת את מהלך חייו.

כן התייחס הסנגור לכיוון הנסיעה של הנאשם, מתוך שטחי ישראל אל מחוצה לה, לעובדה שמדובר בנסיעה אקראית ואת תום הלב שאפיין את מעשיו של הנאשם, אשר לא בדק את אישורי השהיה של כל הנוסעים.

 

בנוסף, ציין הסנגור את נסיבותיו האישיות של הנאשם, היותו אב לארבעה ילדים, אחד מהם, סובל מאוטיזם ומוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי. בענין זה, טען הסנגור כי הטיפול בילד זה מוטל כולו על הנאשם ושליחתו של הנאשם למאסר עלולה לפגוע בעיקר בו.

 

בסיכום דבריו התייחס הסנגור לעברו הפלילי הנקי של הנאשם, לתפקודו היומיומי הנורמטיבי וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן להשית על הנאשם של"צ בהיקף 160 שעות. לחילופין, ככל שתידחה המלצת שירות המבחן, מבקש הסנגור להסתפק במאסר קצר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

 

במעמד הטיעונים לעונש שמעתי את הנאשם אשר סיפר על טעות בשיקול הדעת, על חששו מפני ענישה שתפגע במשפחתו ובמטה לחמו. הנאשם הביע חרטה וביטא רצון לסיים את ההליך ולהימנע מאורח חיים עובר חוק.

 

 

דיון וגזירת דין

הנאשם הורשע בעבירה שעניינה הסעת שב"ח בנסיבות מחמירות.

 

בהתאם לכלל הבניית ענישה, יש לגזור את דינו של הנאשם על פי עיקרון ההלימה שמהותו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו.

בהתאם לעיקרון ההלימה, יש להתחשב בערך המוגן, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

 

4

הערך המוגן שנפגע בעבירות על פי חוק הכניסה לישראל הוא זכותה של המדינה להגן על ריבונותה ולקבוע את זהות הבאים בשעריה.

 

בעפ"ג (מחוזי-י-ם) 56821-03-15 עזמי אל טלאלקה נ' מדינת ישראל, שניתן לאחרונה (ביום 24/8/15), נאמרו הדברים הבאים:

"על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים עמדנו בהרחבה בפסקי-דין אחרים (ובין-השאר בעפ"ג 16815-05-15 אבו ליל נ' מדינת ישראל (30.6.15)), ואין לנו אלא לחזור פעם נוספת על הדברים. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הסעת תושב זר שלא כדין, נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06). נפסק, כי על דרך העיקרון תישמר מדיניות הענישה המחמירה באשר לעבירות הנוגעות לכניסת שוהים בלתי חוקיים לישראל; אך הודגש, כי "אין בה באותה מדיניות כדי לפטור את בית המשפט מקביעת עונש בעניינו האינדיווידואלי של כל מי שהורשע בדין. אבן הבוחן העיקרית להבחין ולהבדיל בין הטלת מאסר בפועל לבין הימנעות מהטלת מאסר בפועל תיגזר מתכלית מדיניות הענישה ובנסיבותיו של כל מקרה וכל נאשם" (פִסקה 32 לפסק-הדין, וראו גם פִסקה 16).

 

בתי-המשפט נוהגים להטיל מאסרים בפועל של ממש בגין עבירות של הסעת תושבים זרים, ללא היתר, כאשר נסיבות ההסעה מצביעות על סיכון ביטחוני מוגבר, או על סיכון תעבורתי משמעותי; כמו מקרים שבהם מספר הנוסעים היה רב, כיוון ההסעה היה "מקו התפר" לתוך המדינה, ההסעה הייתה תמורת תשלום, לנאשם עבר פלילי בעבירות דומות או בעבירות חמורות, וגזירת-דין לאחר ניהול הוכחות מבלי שהנאשמים הביעו חרטה על מעשיהם (ראו למשל: רע"פ 2210/11 באזין נ' מדינת ישראל (24.3.11); ורע"פ 2742/13 פהמי עיסא נ' מדינת ישראל (28.4.13)). בתי-המשפט אף גזרו עונשי מאסר בפועל על נאשמים נעדרי הרשעות קודמות, שהורשעו בהסעת מספר רב של שוהים בלתי חוקיים ללא היתר (רע"פ 7726/13 נסאסרה נ' מדינת ישראל (8.1.14); רע"פ 617/15 מונתאסר נ' מדינת ישראל (2.4.15); עפ"ג (י-ם) 54847-09-12 סלאימה נ' מדינת ישראל (8.11.12); עפ"ג (י-ם) 31978-05-13 אבו אלחלאווה נ' מדינת ישראל (25.6.13); ע"פ (י-ם) 37980-01-13 ואסם נ' מדינת ישראל (9.9.13); ות"פ (י-ם) 49845-01-14 מדינת ישראל נ' מותאסר רשק (11.12.14)).

 

עם-זאת, לא מעטים המקרים שבהם בתי-המשפט הסתפקו בהטלת מאסרים לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות של הסעת מספר שוהים בלתי חוקיים, זאת בהתחשב בנסיבות הספציפיות, הן של העבירה והן של הנאשם (ראו למשל: עפ"ג 2593-06-10 מדינת ישראל נ' ג'מיל (17.6.10); עפ"ג 2195/10 מדינת ישראל נ' מחמוד אבו איסמעיל (16.9.10); עפ"ג (מרכז) 35429-10-11 עומר סמארה נ' מדינת ישראל (19.2.12); עפ"ג (מרכז) 56862-05-13 וגים נ' מדינת ישראל (18.8.13); עפ"ג 50-09-14 חג'אג' נ' מדינת ישראל (2.11.14); עפ"ג 36697-06-14 קיאען נ' מדינת ישראל (11.1.15); ועפ"ג (י-ם) 19255-06-14 מדינת ישראל נ' גודאת רשק (11.3.15))."

 

בפסק הדין האמור, אישר בית המשפט המחוזי מתחם ענישה בעבירה שעניינה הסעת שב"ח, הנע בין מאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר, בגין הסעת 4 נוסעי שב"ח לתוך שטחי ישראל. הנאשם באותו מקרה היה בעל עבר פלילי ישן בעבירה שאינה ממין הענין.

 

ברע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.2.06) נקבע כי הגם שעל פי הלכת ח'טיב (רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל), לפיה, הכלל הוא שראוי שייגזר עונש מאסר בפועל בגין עבירות של הלנת, העסקת או הסעת שוהה בלתי חוקי, הרי שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הספציפיות של הנאשם העומד לדין:

5

"יש לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו, מצבו המשפחתי ועוד כיוצא-באלו נסיבות שלעניין. נסיבות אלו - ונסיבות דומות להן -אף שאין בהן, כשלעצמן, כדי לשלול הטלתו של מאסר בפועל, אפשר יביאו להקלה במשך תקופת המאסר, ובמקרים המתאימים יחייבו הטלתו של עונש קל יותר. מישקל רב יש ליתן, כמובן, לנסיבות ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין, ובייחוד נתחשב בסיכון שיצר הנאשם לשלום הציבור. כך, למשל, פלוני שבעצימת עיניים הסיע אדם זר משיטחי האזור אל תוך ישראל, נוטל על עצמו סיכון רב שכן אין לו כל ערובה כי הנוסע אינו נושא עימו מיטען חבלה. פלוני יישפט אפוא לחומרה ומדיניות הענישה תיושם עליו במלואה.". 

 

 

במקרה שבפניי, הפגיעה בערכים המוגנים בינונית. מדובר בשבעה שוהים בלתי חוקיים שהוסעו משטחי מדינת ישראל, דבר המצמצם את הסיכון שבעבירה. בנסיבות הענין אני סבור כי מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה ל5 חודשי מאסר.

 

 

 

 

העונש המתאים לנאשם

במסגרת קביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה על בית המשפט להתייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, עליהן ניתן ללמוד מטיעוני הצדדים ומתסקיר שירות המבחן.

 

הנאשם כיום בן 46, נשוי ואב לארבעה ילדים, אחד מהם סובל מאוטיזם. הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ושומר חוק ומדובר באירוע שאינו משקף את שגרת חייו.

 

הנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות על מעשיו וביטא חרטה כנה על מעורבותו בעבירה.

 

לאחר הבאת מכלול השיקולים ובנוסף את הנזק שעלול להיגרם לנאשם בשל וחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה מבלי שנפתחו תיקים פליליים נגד הנאשם, ראיתי להסתפק בהשתת מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

 

הנאשם נשלח לממונה על עבודות שירות ונמצא מתאים לריצוי העונש.

 

לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

 

1.         60 יום מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

6

            הממונה יתאם מועד מול ב"כ הנאשם.

 

2.         3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 36 חודשים מהיום, אם יבצע הנאשם משך תקופה זו עבירה של הסעת שב"ח.

 

3.         קנס בגובה 1,500 ₪ אשר ישולמו ב-5 תשלומים שווים ועוקבים, הראשון בהם ביום 1.4.19.

           

 

 

ניתן היום, 07 נובמבר 2018, בנוכחות הצדדים.