מספר בקשה:3

בפני

כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט

מבקשת

מדינת ישראל
ע"י שלוחת תביעות נתניה

נגד

משיב

רמי ישראל דקל
ע"י ב"כ עו"ד שרון גואטה

החלטה

1. בפניי בקשה לשמיעת עדות הזמה לאחר שמיעת סיכומים. המשיב מתנגד לבקשה. עסקינן בכתב אישום המייחס למשיב גניבת שני בקבוקי בושם מן הסופר פארם בשווי כולל של 298 ₪.

2. המבקשת מציינת בבקשתה, כי ביום 12.6.17, במהלך עדותו הראשית, מסר המשיב שביום האירוע נושא כתב האישום היה לחמו יום הולדת והוא חשב לעצמו שיקנה לחמו בושם. גרסה זו לעניין מטרת רכישת הבשמים לא נאמרה ע"י המשיב בחקירתו. עם חזרת התובע למשרד, בדק ומצא כי יש צורך בעדות הזמה של חמיו של המשיב, מר יעקב יעקובוב בעניין האמור. לשיטת המבקשת, מן הראוי לאפשר השמעת עדות ההזמה, חרף העובדה שהצדדים השמיעו סיכומים והתיק קבוע למתן הכרעת דין.

3. באת כוח המשיב מתנגדת לבקשה הן נוכח טעמים פרוצדורליים והן לגופה של בקשה. לשיטת הסנגורית, ככל שסברה התביעה כי העובדה מושא הבקשה היא חשובה, יכלה לערוך בדיקותיה בעניין במהלך ההפסקה בדיון ולחלופין יכלה לבקש שהות על מנת לבדוק את הנושא טרם השמעת סיכומי הצדדים. משלא בחרה המאשימה לעשות כן, אין לאפשר לה הבאת ראיות לאחר שהושמעו סיכומי הצדדים. עוד נטען, כי בהתאם להלכת קניר ( ע"פ 951/80 ), השימוש בסמכות לשמיעת ראיות נוספות לאחר סיכומים צריך היעשות במקרים יוצאים מן הכלל ולא על נקלה, כאשר על ביהמ"ש לשקול את צרכי הנאשם אל מול צרכי החברה. לשיטת המשיב, במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות המצדיקות שמיעת ראיות לאחר הסיכומים, שכן אין הצדקה עניינית להשתהות המבקשת בבדיקותיה ואין בתוצאות הבדיקה ראיה מכריעה הנחוצה לצורך עשיית צדק.

4. אין חולק כי קיימת לבית המשפט סמכות להתיר הגשת ראיות נוספות לאחר שמיעת סיכומי הצדדים. יחד עם זאת, ברי כי עסקינן בהליך חריג, אותו יש לנקוט במשורה, וזאת נוכח חשיבות סופיות הדיון והצורך לאזן בין עשיית הצדק לבין זכויות הנאשם. בע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מ"י ( פד"י נה(4) 249, סעיפים 6-8 לפסק הדין ) אישר ביהמ"ש העליון דחיית בקשה להגשת ראיות נוספות, על יסוד הנימוק שגם בהנחה שהיה נאמר בהן מה שהמערער ציפה כי ייאמר בהן, לא היה בכך כדי להשפיע על תוצאות הכרעת-הדין. במילים אחרות, ביהמ"ש הדגיש את חשיבות השאלה האם בראיות הנוספות יש כדי להאיר באור מהותי אחר את חומר הראיות הקיים.

5. לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, לא מצאתי כי יש מקום לחידוש שמיעת הראיות בתיק ולהתרת השמעת עדות הזמה, וזאת נוכח מכלול הטעמים הבאים:

א. עסקינן בתיק שעובדותיו פשוטות, מרביתן מוסכמות, ואף עדות הנאשם לא הייתה מורכבת. ככל שסברה המאשימה כי קיימת חשיבות של ממש בבדיקת טענת הנאשם בנוגע למועד יום ההולדת של חמו, היה עליה לבקש שהות לבחון את הדברים טרם סיכומי הצדדים. משלא עשתה המאשימה כן, גלתה דעתה שאין מדובר בפרט בעל חשיבות מהותית לברור האשמה במקרה דנן.

ב. הנאשם אינו מכחיש נטילת בקבוקי הבושם מן החנות והשאלה הטעונה הכרעה היא כלום התכוון לגנוב את הבקבוקים או שלא שילם עליהם בהיסח הדעת. הסיבה לרכישה או לנטילת הבקבוקים לכתחילה איננה בגדר עובדה המכריעה את הדין במקרה שבנדון. אף אם נניח שהנאשם לא דייק בדבריו בנוגע ליום ההולדת של חמו, אין מדובר בעובדה בעלת נפקות ראייתית מכרעת ואין מדובר בראיה היורדת לשורש המחלוקת בתיק זה או המסוגלת להאיר באור מהותי אחר את חומר הראיות הקיים.

ג. במכלול השיקולים הנוגעים לשאלה כלום ראוי להפעיל את הסמכות החריגה להתיר הבאת ראיות אחרי סיכומי הצדדים, לא ניתן להתעלם ממהות התיק בו עסקינן. אין מדובר בתיק של פשע חמור או בעבירה בעלת היבטי חומרה, המצדיקים מבחינת האינטרס הציבורי, חריגה מסדרי הדין השגרתיים ומכלל סופיות הדיון. מדובר, לכל היותר, בעבירה מינורית של גניבת שני בקבוקי בושם בעלות כוללת של 298 ₪, שבוצעה, עפ"י הנטען, ע"י אדם ששילם באותו הזמן עבור חבילות חיתולים אותן רכש במקום האירוע. מהות העבירה המיוחסת למשיב ועצמתו הנמוכה של האינטרס הציבורי בניהול ההליך, פועלים כנגד היעתרות לבקשת המאשימה.

6. נוכח האמור, אני דוחה את הבקשה לשמיעת עדות הזמה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.