1

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מודיעה על זיכוי הנאשמת מחמת הספק.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ביום 11.7.17 סמוך לשעה 09:45, שעה שנהגה את רכבה בתל אביב, ברחוב הירקון, נהגה ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמשה בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2

במקור קיבלה הנאשמת הודעת תשלום קנס אולם בחרה שלא לשלם את הקנס וביקשה כי עניינה יובא בפני שופט כיוון שכפרה במיוחס לה.

מטעם התביעה העיד מתנדב אשר טען כי ראה בבירור את הנאשמת אוחזת את הטלפון בידה הימנית ליד פניה.

הנאשמת מנגד טענה כי לא אחזה בטלפון וכי אינה צריכה לעשות כן כיוון שיש לה דיבורית. הנאשמת טענה כי במקום האירוע היו שני שוטרים.

נתתי דעתי לגרסאות הצדדים מזה ומזה ואני קובעת כי התעורר בי ספק אשר לביצוע העבירה .

מעדות עד התביעה עולה כי היה עמו שוטר נוסף בניידת אולם לטענתו רק הוא ראה את העבירה ולכן רק הוא התייצב להעיד. לשיטתו, הנאשמת לא שוחחה בטלפון הנייד אלא השתמשה בו בזמן נהיגה. לטענתו הבחין בנאשמת ממרחק של 6 מטרים, כרז לה לעצור והנאשמת נעצרה בשדרות רוקח ואבן גבירול תוך שמירה על קשר עין רצוף.

הנאשמת כפרה בעבירה המיוחסת לה בהזדמנות הראשונה, כעולה מתגובתה בת/1. "לא החזקתי טלפון נייד...יש לי מחזיק לסלולרי בו השתמשתי." הנאשמת שבה וחזרה על גרסתה כי לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה במעמד הכפירה, כאמור בפרוטוקול מיום 24.1.18 וכך גם בישיבת ההוכחות. גרסתה הייתה עקבית.

הנאשמת ציינה כי העד פנה אליה שעה שעמדה ברמזור ולבקשתו נעצרה לאחר הרמזור. במעמד העצירה העד טען כי היא דיברה בטלפון הנייד והיא הכחישה והסבירה כי יש לה דיבורית. עוד טענה כי לו היה העד קרוב אליה, שעה שהבחין בעבירה, היה צריך לעצור אותה במקום ולא היה נדרש לנסיעה אחריה עד למקום עצירתה. לבסוף ציינה העדה כי במקום היו שניים והשוטר השני - אשר לא התייצב - כנראה לא מצא לנכון להאשים אותה בעבירה.

הנאשמת הותירה בי רושם אמין ואני מאמינה לדבריה כי לא השתמשה בטלפון במהלך הנהיגה.

סוף דבר אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים.

3

הדיון הקבוע ליום 6.9.18 למתן הכרעת דין - מבוטל.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים