1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות המבקש לדיון.

המבקש הועמד לדין בעבירה על תקנה 36 (ד) לת"ת. הזמנה לדיון נשלחה אליו וחזרה בציון "לא נדרש". נוכח אי התייצבותו לדיון שנקבע - נשפט המבקש בהיעדרו. מכאן הבקשה.

בבקשה טוען המבקש כי לא קיבל הודעה מבית הדואר על דואר רשום הממתין לאיסוף וכי לא עבר את העבירה המיוחסת לו. המשיבה טוענת בתגובה כי המבקש זומן כדין ונשפט כדין. לחלופין, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק הדין, נטען כי יש להתנות זאת בהטלת הוצאות.

דיון והכרעה

2

העבירה שיוחסה למבקש ובה הורשע היא עבירת ברירת משפט. משמעות הדבר היא, כי על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי רואים במבקש כמי שהוזמן כדין לדיון מעצם משלוח ההזמנה למענו של המבקש. על מנת לסתור את ההנחה כי הוזמן כדין על המבקש להראות כי לא קיבל את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבל. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם נקבע כי טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי ואין להעלותן בעלמא. בענייננו יש לטענה כי המבקש לא קיבל הודעה לסור לסניף הדואר לאסוף את ההזמנה שנשלחה אליו שני מובנים אפשריים; שניהם לא פורטו כראוי ולא נתמכו בכל ראיה ממשית מובן אחד הוא, כי למבקש הושארה הודעה לסור לדואר ולאסוף את ההזמנה אך מסיבות לא ברורות ההזמנה לא הגיעה לידיו. המובן השני הוא , כי הזמנה לסור לדואר לאסוף את ההזמנה לא הושארה למבקש על ידי הדואר. בכל אחד מן המקרים הללו היה על המבקש להבהיר למה משני המובנים דלעיל כיוון ולתמוך טענה זו בראיות ממשיות, כמו למשל אישור סניף הדואר; דבר שלא נעשה. המבקש לא עמד בנטל זה והעלה טענה לא ברורה וסתמית לפיה לא קיבל את ההודעה.

אשר לסיכויי הגנתו של המבקש או החשש כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין: המבקש מציין כי "יצאתי מרח' רבי עקיבא פניתי ימינה בנתיב הסגול (?) (לא הציבורי)". עם כל הכבוד, העבירה בה הואשם המבקש נוגעת לכניסה ויציאה מצומת שלא על פי החצים הרלוונטיים כך שלא ברור איזו הגנה, אם בכלל, מעמיד למבקש המשפט שצוטט לעיל. לאור האמור ולפנים משורת הדין, מצאתי לבטל את פסק הדין כפוף לכך שהמבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 400 ₪ עד 15.6.18. בכפוף לתשלום ההוצאות כאמור יבוטל פסק הדין והתיק יקבע להקראה.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.