1

1.         ראשית דבר:

הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 1/4/18 בשעה 15:20, נהג ברחוב החרושת בכרמיאל וסטה מנתיב נסיעתו ובכל גרם הפרעה לתנועה, וזשאת בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). 

3.         דיון והכרעה:

במקרה דנן, אין חולק כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו ממנו אמור היה לפנות ימינה והחליט על סף מעגל התנועה להמשיך ישר. נקודת המחלוקת היא האם סטייתו של הנאשם לנתיב השמאלי כדי להמשיך ישר במעגל התנועה מהווה הפרעה לתנועה, כאמור בתקנה 40(א).

לעניין זה, טען המאשימה באמצעות השוטר עורך הדו"ח רס"ב פאיז אבו מנסור (להלן: "השוטר") (ת/1) כי סטייתו של הנאשם לנתיב השמאלי בכדי להמשיך ישר גרמה לרכב מאחורי הנאשם לבלום. עם זאת, גם הנאשם הציג לעניין זה גרסה עקבית לפיה החליט להמשיך בנסיעה ישר על סף מעגת התנועה לאחר שהבחין כי הכביש נקי ואין אף אחד בכיכר או לצידו.

2

אינני יכול לשלול גרסה זו של הנאשם. שכן, בדו"ח של השוטר כלל לא מתואר מצב התנועה בכביש ולכן לא אין לשלול את האפשרות כי הכביש היה פנוי ולא היה רכב לצידו של הנאשם אשר לו הנאשם הפריע בעת סטייתו ונסיעתו ישר. בהתאם, אינני מקבל את טענת ב"כ המאשימה כי מאחר ומועד האירוע היה בחול המועד פסח, אזי ניתן להניח כי היתה תנועה מרובה במקום. מדובר על הנחה בלתי מבוססת דלעיל שאין לקבלה.

כמו כן, לאור העובדה כי לעניין ההפרעה לתנועה כתב השוטר בדו"ח באופן עמום כי "רכב מאחוריו בלם את נסיעתו", הרי שככל שאכן נגרמה אכן הפרעה, מן הראוי כי ידובר בהפרעה משמעותית לתנועה (תת"ע (תעבורה ב"ש) 9309-09-19 מדינת ישראל נ' עומר שישו (נבו 21.09.2020) ואולם קשה להסיק כך מדברי השוטר דלעיל.

4.         סיכומו של דבר:

מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, וזו נתמכת ע"י גרסת השוטר כעדות יחידה בלבד, ויכול כי הנאשם אכן לא ביצע הפרעה לתנועה כפי שעולה מגרסתו הנחרצת ומהיעדר התייחסותו של השוטר בדו"ח למצב התנועה בשעת האירוע, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המזכירות תשלח העתק מהכרעת דין זו לצדדים.

כתובת הנאשם: רח' הקוקייה 44/29, ראשון לציון.

ניתנה היום, ל' סיוון תשפ"א , 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים