1

החלטה

לפני בקשת, הנאשם - הוא המבקש, למחיקת התביעה בשל טענת התיישנות העבירה.

החלטתי לדחות את הבקשה.

1.               הליך זה נפתח ביום 6.8.19. בכתב האישום נטען שביום 28.11.18 נהג הנאשם ברכבו ובאותה עת עשה שימוש בטלפון הנייד שבבעלותו, וזאת בניגוד להוראות תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

2.               הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו וביום 26.1.20 הוריתי על מחיקת ההליך מהטעם שלא הוקלד אישור מסירה בתיק.

3.               ביום 18.3.20 ביקשה המשיבה להורות על חידוש ההליכים בתיק, משום שלטענתה איתרה את הנאשם וביצעה לידיו מסירה כדין של כתב האישום.

4.               ביום 14.6.20 התקיים דיון בנוכחות המבקש. במהלך הדיון טען הנאשם שעומדת לזכותו טענת התיישנות שכן הוא לא קיבל לידיו את כתב האישום, ובחלוף שנה ממועד העבירה, העבירה התיישנה. לעניין זה אין להחשיב את מועד התליית ההליכים בבית המשפט, שכן עצם העובדה שלא קיבל לידיו את כתב האישום בתוך שנה מובילה להתיישנות העבירה.

2

5.               המשיבה ביקשה להגיב בכתב לטענת ההתיישנות. בתגובתה נטען כי ביום 7.11.18 נמסרה לידי הנאשם הודעת תשלום הקנס הראשונה וביום 21.1.19 הגיש הנאשם בקשה להישפט, או אז נקבע דיון בהליך ליום 29.10.19. אישור המסירה ביחס לדיון אמנם לא נחתם ע"י המבקש והוא לא התייצב לדיון שנקבע, או אז ביקשה המאשימה להתלות את ההליכים נגדו, בקשה אשר התקבלה ביום 26.1.19 (הטעות במקור, הכוונה ליום 26.1.20 - א.א.).

6.               המשיבה טענה שבסעיף 94א(א) לחוק סדר דין פלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ") נקבע שביהמ"ש רשאי להתלות הליכים משפטיים אם נוכח שבאותו המועד לא ניתן לאתר את הנאשם. בסעיף 94א(ב) לחסד"פ נקבע שככל והותלו ההליכים, הרי שבעת חידושם, רשאי התובע להמשיך בהם "מן השלב אליו הגיע לפני התלייתם".

7.               עוד הפנתה המשיבה להוראות סעיף 230 לחסד"פ בו נקבע כי לאחר שהודיע אדם על רצונו להישפט בגין עבירת תעבורה, ניתן להזמינו למשפט בתוך שנה מיום שהתקבלה בקשתו להישפט במשרדי המשיבה.

8.               המשיבה טענה שלאור הוראות החוק כמפורט לעיל, לא עומדת למבקש טענת ההתיישנות שכן כתב האישום הוגש 6 חודשים לאחר קבלת הודעת המבקש להישפט והתיק הותלה בבית המשפט בהתאם להוראות החוק.

דיון והכרעה

9.               לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי שהדין עם המשיבה.

10.           ראשית, המשיבה אכן המציאה למבקש את הודעת הקנס במועד, ואין ספק שזו הייתה כוונת המחוקק עת קבע שעבירה מתיישנת שנה לאחר עבירתה, ככל ולא הומצאה הודעת העבירה לידי הנאשם.

11.           בעניין זה אפנה להוראות סעיף 239(א)(א) לחסד"פ , בו נקבע:

"עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי... שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי... אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה". (ההדגשות אינן במקור -א.א.).

3

12.           ואכן, זהו במדויק המקרה שלפני. הודעת הקנס הועברה לנאשם בתוך שנה מיום ביצוע העבירה. לאחר מכן ביקש הנאשם להישפט ושוב הוגש כתב האישום במועד הנדרש, שכן על בית המשפט לזמן את הנאשם לדיון בתוך שנה מיום שהתקבלה הודעתו בדבר רצונו להישפט. אמנם, בשלב זה לא התקבלה אצל המבקש החלטת בית המשפט אודות הדיון, אך צודקת המשיבה בטענתה שעפ"י הוראות סעיף 94 רבתי לחסד"פ, בית המשפט רשאי להתלות הליכים משפטיים כנגד נאשם ולא יהיה בכך כדי להוביל להתיישנות העבירה.

13.           ודוק - אליבא לדברי המבקש, לו אכן תתקבל טענתו, אזי ככל וזימון לדיון לא יתקבל ביד נאשם במועד, יהיה בכך כדי להוביל להתיישנות עבירה. מובן מאליו שלא זו כוונת המחוקק בקביעת מועד התיישנותן של עבירות. התיישנות העבירה נוגעת להודעה על דבר העבירה ופעולות שיעשו בניסיון לאוכפה, ולא בכשלים הנוגעים להמצאות מסמכים משפטיים, הנובעים באופן טבעי מתקלות בשליחת דואר. לשם פתרון תקלות אלו קיימות תרופות שונות כגון בקשת התליית ההליך, וכן הוראות כגון מחיקת ההליך, כפי ההחלטה שניתנה על ידי בהליך זה, משמצאתי שהודעת הזימון לא הומצאה כדין.

14.           לאור האמור אני קובע שבמקרה שלפני פעלה המשיבה כנדרש עת הגישה את כתב האישום לבית המשפט במועד ולאחר מכן בבקשתה להתלות את ההליך עד לאיתור הנאשם, ועל כן טענת התיישנות העבירה נדחית.

15.           התיק ייקבע לדיון ליום 24.3.2021 שעה 10:00.

16.           המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

17.           הנאשם מוזהר בחובת התייצבות שאם לא כן יישפט בהעדרו.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"א, 29 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.