1

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 12.4.16, הודעת תשלום קנס, בגין אי ציות לתמרור 501 (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 20.4.17, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר אבי עמר, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

2

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 12.4.16, בסמוך לשעה 08:35, נהג הנאשם ברכב בכביש 20, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לק"מ 8, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא נוסע כברת דרך של כ-100 מטרים, בנתיב הנסיעה השמאלי, המסומן כנתיב תחבורה ציבורית, על פי תמרור 501 התלוי מעל הנתיב ולאחר מכן, סוטה ימינה, תחילה לנתיב השמאלי ובהמשך, לנתיב הימני.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני לא נסעתי בתחבורה ציבורית, הייתי בשמאלי ועברתי לימני ".

בהמשך, ציין העד כי הנאשם המשיך לעמוד בכביש וצעק עליו כי הוא שקרן, פרק זמן של 2 דקות לפחות.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא נסע בנתיב תחבורה ציבורית, אלא בנתיב הנסיעה האמצעי. עוד הוסיף הנאשם, כי הגיש כנגד העד תלונה במח"ש, בשל התנהגותו של העד כלפיו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.      עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כי עמד בשול ימין, תיאר את מצב התנועה במקום והעומס שהיה אותה עת בכביש ופירט את מסלול נסיעת הנאשם בין נתיבי הנסיעה השונים.

2.      עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה כלל, שכן הנאשם, אף שבית המשפט הסביר לו שוב ושוב, את מטרת החקירה הנגדית וההשלכות של אי חקירת העד, בחר שלא להציג לעד אף לא שאלה אחת.

3.      גרסת הנאשם הייתה לקונית, סתמית ולא ניתן היה לקבל ממנה תימוכין כלשהם לגרסתו ולפיכך, לא עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

3

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, במעמד הצדדים