החלטה

בקשה לביטול פסק דין בהיעדר.

הנאשמת טוענת כי לא ידעה אודות מועד הדיון בעניינה. עוד טוענת כי הנאשמת עברה לכתובת "התמר 3 אבן יהודה" רק ביום 25.09.25, לאחר מתן גזר הדין. כן טוענת כי אף פרוטוקול פסק הדין לא הומצא לה, והיא גילתה עליו רק עת קיבלה מכתב מהמרכז לגביית קנסות.

ביום 09.12.25 הוריתי למאשימה להגיש תגובתה, וכן הוריתי לנאשמת להתייחס לאישור המסירה הקיים בתיק מיום 25.09.24.

ביום 18.12.25 הודיעה הנאשמת כי היא איתרה את הנהג בפועל אשר נהג ברכב ביום ביצוע העבירה, וצירפה תצהיר מטעמו.

המשיבה לא הגיבה לבקשה.

לאחר עיון ושקילה מצאתי לקבל הבקשה.

חרף החלטתי מיום 09.12.25, הנאשמת לא התייחסה לאישור המסירה הסרוק בתיק לפיו דבר הדואר נשלח לכתובת "התמר 3 אבן יהודה", והתקבל על ידי "עדי". אין במסמך שצירפה הנאשמת כדי לסתור את האמור, שכן הנאשמת לא מספקת הסבר, כיצד "חזתה" המאשימה את העתיד וידעה לשלוח את ההזמנה לכתובתה החדשה הנכונה, עוד בטרם מעברה הרשמי.

יחד עם זאת, הדו"ח שבנדון הינו דו"ח תאגיד אשר אותו עותרת הנאשמת להסב על שם הנהג בפועל. הטלת האחריות על הנהג האמיתי הינה חלק מעקרונות היסוד של פקודת התעבורה ולא בכדי מצא המחוקק להכביד בקנסות המוטלים על תאגידים, על מנת לנסות ולהניעם לאתר את הנהג בפועל ובכך גם למנוע חשש לעיוות דין.