גם טענת הנאשמת כי התייצבה במועד המקורי בבית המשפט ונמסר לה כי הדיון נדחה ויישלח לה מועד חדש אינה מצדיקה הבקשה. ראשית הטענה אינה מבוססת עובדתית שעה שהתצהיר שצורף לבקשה הינו אותו תצהיר שהוגש יחד עם הבקשה המקורית אינו כולל טענה זו (וממילא מדובר תצהיר כללי שאינו מפרט את הנטען), שנית מדובר בטענה שלא נטענה כלל בבקשה המקורית והועלתה רק לאחר שאוזכרה בהחלטה הקודמת, שלישית מדובר בטענה מוקשית שעה שכבר ביום 14.5.24 נדחה הדיון הקודם, כך שאם הייתה מתייצבת הנאשמת ביום 27.5.24 (כפי שנטען בבקשה), היה נמסר לה כבר התאריך החדש); ורביעית גם אם יש אמת בדבר אין בכך כדי לפטור את הנאשמת ולהתיר לה לשבת בחיבוק ידיים במשך יותר מחצי שנה עד הדיון ושמונה חודשים מאז הדיון מבלי לברר גורל התיק.

עוד אוסיף, כפי שכבר צינתי בהחלטה המקורית, כי אין באי ידיעתה של הנאשמת אודות איסור השימוש המנהלי כדי להעלות או להוריד מאשמתה, שעה שמדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה.

לאמור יש להוסיף כי על אף שביצוע העונש לא עוכב ועל אף שכבר נדחתה בקשתה של הנאשמת לביטול פסק הדין, היא טרם הפקידה את רישיונה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' חשוון תשפ"ו, 11 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.