נקבע כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. ראו ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.9.2007).

טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו. (רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.03.2018).

לא הונחה בפניי תשתית המצדיקה אי התייצבות לדין. חובה על הנאשם לעקוב אחר הליכי המשפט וודאי אלו אותם יזם מטעמו. אין בלבי ספק כי ניתן לנאשם יומו בבית המשפט. אל מול האורכות וההזדמנויות לשטח טיעוני הנאשם ולהתחשב במצבו ניצב עקרון סופיות הדיון שיש לו סייגים וחריגים ובראשם תיקון עוול מהותי אלא שהנאשם לא הניח תשתית מספקת לביסוס טענתו לקיומו של עוול זה.

לא הוטעם מדוע המבקש לא בירר אודות מענה לבקשתו, המשליך על גורל רשיונו. על המבקש לעקוב אחר ענייניו והטיפול בהם ולא לפעול בבחינת "שגר ושכח".

לא מצאתי אף לא התייחסות לשיהוי הניכר שבהגשת בקשה זו, למעלה מתשעה חודשים. מעיון בנט המשפט, אישור המסירה על פסק הדין חזר בציון "נמסר לידי הנמען הרשום" ביום 22.01.25.

על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"ו, 24 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.