|
גזר דין
כללי
1.
הנאשמות הורשעו, על פי
הודאתן בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות קבלת דבר במרמה והתחזות לאחר.
ביום 4.3.19 נבחנה נאשמת 1 במבחן אמיר"ם
ועל פי הציון שקיבלה נקבע כי עליה לעבור שלושה קורסים בשפה האנגלית. סמוך ליום
3.7.19 קשרה הנאשמת 1 קשר עם אחותה, הנאשמת 2, כדי שהאחרונה תיבחן במקומה במבחן
תוך התחזות לה.
ביום 15.8.19 הסיעה נאשמת 1 את נאשמת 2 לבחינה
ומסרה לה את תעודת הזהות שלה כדי שתוכל להתחזות לה. טרם החל המבחן מילאה נאשמת 2
את פרטיה של נאשמת 1 על גבי הטופס. הנאשמת 2 עברה את המבחן בהצלחה, ונאשמת 1
קיבלה פטור במרמה מקורסי אנגלית.
בשל הפער בין ציוני המבחן הראשון והשני,
הוזמנה נאשמת 1 למבחן חוזר על-ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה. בהמשך, נאשמת 2 התקשרה
לנציגת המרכז כשהיא מתחזה לנאשמת 1, וביקשה לקבל פרטים על המבחן החוזר. ביום
22.8.19 הגיעה נאשמת 2, לבחינה, התחזתה לנאשמת 1 והציגה בפני הנציגה את תעודת
הזהות והדרכון של נאשמת 1.
לאחר הבחינה קראה הנציגה לנאשמת 2 וביקשה
לברר עמה פרטים על אודות זהותה, והנאשמת 2 המשיכה להתחזות לנאשמת 1. במהלך
השיחה, ביקשה נאשמת 2 לקבל בחזרה לידיה את תעודת הזהות והדרכון של נאשמת 1.
הנציגה סירבה להשיבם והסבירה שבכוונתה להזמין משטרה למקום. בשלב זה חטפה הנאשמת
2 את הטלפון הנייד של הנציגה וסירבה להשיב אותו עד אשר יוחזרו לידיה תעודת הזהות
והדרכון. הנציגה אחזה בידה של נאשמת 2 והוציאה ממנה את הטלפון הנייד. הנאשמת 2 שבה
והציגה את עצמה בכזב כנאשמת 1 גם לפני השוטר שהגיע למקום, ומסרה לו את מספר תעודת
הזהות של הנאשמת 1.
רק לאחר שנערך חיפוש בתיקה, הודתה הנאשמת 2 כי
היא התחזתה לנאשמת 1.
2.
הצדדים הציגו הסדר דיוני שלפיו
כתב האישום תוקן, הנאשמות הודו במיוחס להן, הורשעו והוסכם כי יוכנו בעניינן
תסקירי שירות מבחן. לא נערך הסדר לעניין העונש.
3.
תסקיר שירות המבחן מיום
29.9.21 מלמד כי הנאשמת 1, ירדן, בת 26, רווקה, סטודנטית בשנה השלישית לתואר
ראשון בתקשורת ועובדת בסוכנות ביטוח. הנאשמת 1 סיימה 12 שנות לימוד ושירתה שירות
צבאי מלא, שלאחריו החלה בעבודה ובלימודים. את העבירות ביצעה הנאשמת 1 במהלך
תקופת לימודיה.
לנאשמת 1 אין הרשעות קודמות, היא קיבלה
אחריות על מעשיה, הביעה חרטה, בושה ואשמה בגין התנהלותה וכן ביטאה צער על תוצאות
מעשיה והכרה בהשלכותיהם.
שירות המבחן התרשם כי הנאשמת 1 מנהלת אורך
חיים יציב וכי ביצוע העבירות איננו מאפיין את התנהלותה בדרך כלל.
בשל אלה, ולנוכח ההתרשמות כי ההליך הפלילי
מרתיע אותה, וכן על מנת למנוע פגיעה אפשרית בעתידה, באפשרויות התעסוקה שלה
ובפרנסתה, המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב את ביטול הרשעתה של הנאשמת 1, וכן המליץ
לגזור עליה 200 שעות שירות לתועלת הציבור.
4.
תסקיר שירות המבחן מיום
29.9.21 בעניינה של הנאשמת 2, מעין, מלמד כי היא בת 30, נשואה, ובארבע השנים
האחרונות מתגוררת באיטליה, שם לומדת לימודי רפואה. היא מתכננת לחזור לארץ עם סיום
הלימודים.
הנאשמת 2 בוגרת 12 שנות לימוד ושירתה שירות
צבאי מלא. לאחר שחרורה למדה הנאשמת 2 לתואר ראשון בביולוגיה מולקולרית ועם סיום
לימודיה העתיקה את מגוריה לאיטליה, לצורך לימודי רפואה.
הנאשמת 2 תיארה קשר תקין עם בני משפחתה, ולתפיסתה
היא דמות אימהית ותומכת עבור אחותה, הנאשמת 1, ודוחפת אותה להצלחה.
לנאשמת 2 אין הרשעות קודמות. בהתייחס לעבירות
נושא כתב האישום תיארה כי ברקע למעשיה עמדה דאגה לאחותה, אשר התקשתה במסגרת
לימודיה האקדמאים בשפה האנגלית ובשל כך שקלה לפרוש מהלימודים. הנאשמת הסבירה כי
על מנת לסייע לה החליטה להתחזות אליה ולבצע את המבחן במקומה בשני המועדים.
הנאשמת 2 לקחה אחריות על מעשיה וביטאה צער
וחרטה בגינם.
שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מתנהלת בדרך כלל
באופן תקין וכי המעשים חריגים להתנהלותה. הנאשמת 2 הביעה חשש מהותי כי הרשעה
תמנע ממנה לעבוד במקצוע הרפואה. לאור אלה ועל מנת שלא לפגוע בעתידה המקצועי,
המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב את ביטול הרשעתה והמליץ לגזור עליה שירות לתועלת
הציבור שריצויו יידחה עד לחזרתה המשוערת לארץ.
5.
ב"כ המאשימה, אשר תמך
עמדתו בפסיקה, ביקש להותיר את הרשעת הנאשמות על כנה ולקבוע מתחם עונש הולם שבין
שירות לתועלת הציבור למאסר קצר בפועל. המאשימה ביקשה לגזור על שתי הנאשמות עונש
של שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב ומאסר מותנה, המצוי בתחתית מתחם העונש ההולם.
בטיעוניה הדגישה המאשימה את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ואת הימשכות
המעשה העברייני שכלל מספר אירועים והופסק רק בשל התערבות המשטרה. נטען כי בשל
חומרת העבירות, היקפן והימשכותן לא ניתן לוותר על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי
ענישה אחרים, וכי לא הוכח אף שיגרם למי מהנאשמות נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעה.
6.
ב"כ הנאשמות, שהגיש אף
הוא פסיקה מטעמו, ביקש לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן במלואן, לבטל את הרשעתן
של הנאשמות ולגזור עליהן עונשי שירות לתועלת הציבור.
ב"כ הנאשמות הדגיש את נטילת האחריות,
תחושת האשמה והחרטה הכנה של הנאשמות, טען כי מדובר בעבירות שנעברו מתוך קלות דעת
וחוסר הבנה של המשמעות האמיתית של מעשיהן ושל ההשלכות האפשריות של התנהגותן וכי
מדובר בשתי צעירות המנהלות אורח חיים תקין ויצרני, נטולות עבר פלילי או דפוסים
עברייניים, המבקשות להמשיך בחייהן, ללמוד, לעבוד ולהתקדם. ביחס לנאשמת 1 נטען כי
אף אם הרשעה לא תפגע בעבודתה הנוכחית, היא עלולה לחסום בפניה אפשרויות תעסוקתיות
עתידיות.
7.
הנאשמת 1 בדברה האחרון
תיארה בבכי את הצער והחרטה שחשה על מעשיה.
הנאשמת 2 לא התייצבה לדיון שבו נשמעו
הטיעונים לעונש והיא מסרה את דבריה בכתב, והביעה בהם צער וחרטה על מעשיה, תוך
שהסבירה כי כל כוונתה היתה לסייע לאחותה, היא לא ביקשה לקבל דבר עבור עצמה,
ובזמן ביצוע העבירה לא הבינה כי מדובר במעשה פלילי. הנאשמת 2 הוסיפה כי היא
השקיעה את העשור האחרון בחייה בלימודים לתואר ברפואה, ואף עזבה את הארץ לשם כך,
וטענה כי הותרת ההרשעה על כנה תמנע ממנה לעסוק ברפואה ותוריד את מאמציה לטמיון.
סוגיית ביטול ההרשעה
8.
ההלכה בעניין הימנעות
מהרשעה נקבעה בע"פ
2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (פ"ד נב(3) 337) ועל פיה נדרשת
התקיימותם של שני
תנאים מצטברים על
מנת שבית המשפט
יימנע מלהרשיע נאשם
שהוכח כי ביצע
עבירה. התנאי האחד
עניינו בשאלה האם
סוג העבירה בנסיבות
שבהן בוצעה מאפשרים
להימנע מהרשעה מבלי
לפגוע בשיקולי הענישה
האחרים; השני- האם ההרשעה
תפגע פגיעה חמורה
בשיקום הנאשם.
9.
עבירות המרמה נועדו להגן על
הרצון החופשי של אדם, ומעשי הנאשמות היה בהם כדי לפגוע בטוהר הבחינות, בשוויון
בין נבחנים, במעמדם של מסמכי זהות רשמיים ותעודות המעידות על השכלה.
10.
בעפ"ג (י-ם)
59886-05-17 אלירז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 31.10.17) בית המשפט עמד
על חומרתן של עבירות שבוצעו בנסיבות דומות וקבע:
"חומרת
המעשים נובעת, הן בהיבט הכללי של מעשי המרמה וההתחזות בכזב, כשלעצמם; והן,
ובעיקר, לנוכח הפגיעה ב'טוהר הבחינות'. סטייה מטוהר הבחינות במוסדות להשכלה גבוהה
פוגעת הן בערכים של יושר והגינות, הן בתוקף ומעמד התארים הניתנים על-ידי המוסדות,
והן בשוויון בקרב הסטודנטים.
11.
אמנם העבירות שאותן ביצעו
הנאשמות, לא דרשו רמת תחכום גבוהה אך, הן דרשו לא מעט תכנון. העובדה שמדובר במעשים
שחזרו על עצמם פעם אחר פעם מקשה להתייחס אליהם כאל מעידה רגעית.
12.
חלקה של כל אחת מהנאשמות
בביצוע העבירות היה שונה ואולם בסופו של יום מידת אשמתן זהה בעוד שהנאשמת 2 נדרשה
לביצוע היסודות האקטיביים של העבירות, הנאשמת 1 היא שהייתה אמורה להפיק מהן
תועלת.
חומרה יתרה במיוחד יש במעשי נאשמת 2 בתום
המבחן השני - עמידתה העיקשת על כך שהיא הנאשמת 1, לקיחת הטלפון של נציגת המרכז
כדי לגרום לה להחזיר את תעודת הזהות והתחזותה גם לפני השוטר דרשו מידה לא מועטה
של תעוזה.
13.
למרבה הצער, מעשים מן הסוג
שביצעו הנאשמות אינם נדירים במחוזותינו. בית המשפט עמד פעם אחר פעם על הקלות שבה
ניתן לבצע מעשים מסוג זה, על הקושי לגלות את העבירות ועל ההכרח להרתיע מפני
ביצוען, בין היתר בדרך של הרשעת נאשמים בגינן. ראו עפ"ג 59886-05-17
הנ"ל וכן ע"פ (חי') 17462-04-12 שאוהנה נ' מדינת ישראל (פורסם
בנבו 6.9.12) וע"פ (נצ') 49812-05-10 קדח נ' מדינת ישראל (פורסם
בנבו 7.9.10).
14.
לנוכח האמור לעיל, מכלול
הנסיבות שבהן בוצעו העבירות אינו מאפשר להימנע מהרשעתן של הנאשמות מבלי לפגוע
בשיקולי הענישה האחרים.
15.
מעבר לצורך אתייחס לפגיעה
האפשרית של הרשעה בשיקומן של הנאשמות. עם זאת חשוב להקדים ולומר כי עבירות של
התחזות ומרמה במסגרת מבחנים במוסדות אקדמיים ומבחני קבלה אליהם מבוצעות, ככלל,
על ידי צעירים נטולי עבר פלילי, המנהלים, לרוב, אורח חיים תקין ומתפקד ועל רקע
רצונם "לקצר את הדרך" להישגים אקדמיים. משכך דבר היותן של הנאשמות
צעירות נטולות עבר פלילי שניהלו עד לביצוע העבירות וגם לאחריהן אורח חיים
נורמטיבי אינו עובדה יוצאת דופן המצדיקה התייחסות שונה.
16.
הנאשמת 1 היא סטודנטית
בתחום התקשורת ועובדת בתחום הביטוח. לא הוכח כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע באיזה
מעיסוקיה, וכל טענות בא- כוחה בעניין זה היו בגדר השערות.
אף סעיף 25 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים
(ביטוח) תשמ"א-1981 אינו פוסל מניה וביה אדם בעל הרשעה פלילית מלקבל רישיון
של סוכן ביטוח, אלא מעניק לממונה על הביטוח שיקול דעת בעניין זה.
17.
הוא הדין, ביחס לנאשמת 2,
שהיא סטודנטית לרפואה. סעיף 4 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז-1976 אינו
מונה העדר רישום פלילי כתנאי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה, ולמנהל הכללי של משרד
הבריאות ניתן שיקול דעת בעניין.
על לא ניתן לקבוע כי הותרת ההרשעה על כנה
תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשמות.
18.
לנוכח האמור לעיל, אין מקום
לבטל את הרשעתן של הנאשמות והיא תיוותר על כנה.
מתחם העונש ההולם
19.
בשים לב למכלול הנסיבות
שבהן בוצעו העבירות, כפי שפורטו בפרק הקודם, מידת הפגיעה בערכים המוגנים באמצעות
העבירות שביצעו הנאשמות היא בינונית.
20.
עיון בפסיקה מלמד כי
בנסיבות דומות נגזרו עונשים החל ממאסר על תנאי, שירות לתועלת הציבור או מספר
חודשי מאסר בעבודות שירות גם על צעירים נטולי עבר פלילי. ראו למשל: עפ"ג
(י-ם) 59886-05-17 יעקב אלירז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 31.10.17);
עפ"ג (חי') 40626-01-20 מדינת ישראל נ' בלחסן ואח' (פורסם בנבו 16.07.20);
ע"פ (חי') 17462-04-12 שואהנה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 06.09.12);
ת"פ (נצ') 41808-09-12 מדינת ישראל נ' טאהא (פורסם בנבו 17.02.14); ת"פ
(כ"ס) 35842-03-18 מדינת ישראל נ' עיסא (פורסם בנבו 09.07.19);
ת"פ (י-ם) 4908-08-19 מדינת ישראל נ' אלעסם ואח' (פורסם בנבו
3.2.21).
21.
לנוכח אמור לעיל, מתחם
העונש ההולם את מעשיהן של הנאשמות הוא בין שירות לתועלת הציבור למספר חודשי מאסר
בעבודות שירות לצד מאסר מותנה.
העונש המתאים
לנאשמות
22.
שקלתי לזכות הנאשמות את
גילן הצעיר, עברן הנקי ואת העובדה שהן מנהלות אורח חיים חיובי ומתפקד במישורי
חייהן השונים.
23.
עוד שקלתי לזכות הנאשמות את
הודאותיהן בביצוע העבירות וקבלת האחריות שיש בצידן. באלה, כמו גם בחרטה שהביעו הנאשמות
על המעשים, יש כדי לצמצם את הסיכון שהנאשמות ישובו לבצע את עבירות.
24.
מכלול הנסיבות שאינן קשורות
לביצוע העבירות מחייב לגזור על הנאשמות עונשים המצויים בתחתית מתחם העונש ההולם.
25.
אני גוזרת על כל אחת
מהנאשמות את העונשים הבאים:
א.
250 שעות שירות לתועלת הציבור בהתאם לתכנית
שתוגש על ידי שירות המבחן עד ליום 1.12.21.
ב.
ארבעה חודשי מאסר על תנאי
למשך שנתיים מהיום שלא יעברו עבירה לפי אחד מהסעיפים הבאים: 415, 418, 420, 441
לחוק העונשין התשל"ז-1977.
26.
אשר להמלצת שירות המבחן
לאשר לנאשמת 2 לרצות את עונשה כשתסיים את לימודיה ותחזור לישראל, מדובר בטווח
זמן של כשנתיים מהיום, דחייה שאינה סבירה לנוכח הכלל הקובע כי יש לרצות עונש
בסמוך לאחר הטלתו.
עם זאת, לנוכח נסיבותיה האישיות של הנאשמת 2,
ועל מנת שלא לפגוע בלימודיה, צו השירות לתועלת הציבור בעניינה יהיה לתקופה של 18
חודשים, כך שיתאפשר לה לרצות את העונש בחופשותיה בארץ.
צו השירות לתועלת הציבור בעניינה של נאשמת 1
יהיה לתקופה של שנה.
27.
הוסברו לנאשמות חובתן לשתף
פעולה עם שירות המבחן בריצוי השירות לתועלת הציבור והאפשרויות העומדות בפני בית
המשפט אם לא יעשו כן.
28.
המזכירות תעביר העתק גזר
הדין לשירות המבחן.
29.
זכות ערעור לבית המשפט
המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.
|
