החלטה

בקשה לביטול פסק דין בהיעדר.

הנאשם טוען כי גילה אודות פסק הדין רק ביום 28.09.25, עת קיבל הודעה על דרישת תשלום. מבירור שערך גילה גם אודות הפסילה, ומשכך מבקש ביטול גזר הדין.

המאשימה טרם הגיבה לבקשה.

על אף היעדר תגובת המשיבה, מצאתי לדחות הבקשה.

כידוע, על נאשם המבקש בקשה לביטול פסק דין בהיעדר להוכיח אחד מתוך שני תנאים: כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון; או כי אי קבלת הבקשה תגרום לו לעיוות דין.

בעניינו, לא הוכיח הנאשם אף אחת מהטענות. ראשית, הנאשם לא מעלה כל טענה בדבר הסיבה לאי התייצבותו לדיון. עיון באישור המסירה מלמד כי זימון לדיון נשלח לכתובתו העדכנית של הנאשם וחזר בציון "סירב לקבל -הודבק". סעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 מתייחס לעניין הסירוב במסגרת המצאת מסמכים וקובע כדלקמן:

(ג) נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין.

הנאשם לא התייחס לאישור המסירה לפיו הוא סירב לקבל את דבר הדואר, ומשכך, הרי שלא הצביע על כל טענה ממשית לפיה לא זומן כדין.

באשר לטענת עיוות דין, הנאשם מבקש את התחשבותו של בית המשפט וביטולו של העונש שהושת עליו בלבד. בכך, למעשה לא כופר בביצוע העבירה כלל (ואף מודה בה הלכה למעשה), ולא מבסס כלל טענת עיוות דין.