1

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.    ערעור המדינה על העונש שהשית בית המשפט קמא על המשיב בעקבות הרשעתו בכתב אישום מתוקן, לאחר הודאתו, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים ושידול למעשה פזיזות. המשיב הכה באגרוף בפנים עובדת זרה כבת 50 בצהרי היום בגן ציבורי ותלש בכוח מצווארה שרשרת מזהב ותליון בשווי 1,600 ₪. כשנמלט ודלקו אחריו המתלוננת ועובר אורח, נכנס המשיב לרכב שעמד בכביש ובו ישב זוג צעיר, התיישב במושב האחורי, וכשהורה לו הנהג לצאת כיוֵן המשיב מזרק לעבר הזוג והורה לנהג לנסוע, וזאת במשך כ-10 דקות, לרבות מעבר ברמזור אדום, והנהג ציית בשל פחדו. בשלב מסוים יצא המשיב מהרכב ונמלט.

ב.    בית המשפט קמא השית על המשיב שלושים חודשי מאסר בפועל בגין פרשה זו, במתחם שבין 18 ל- 48 חודש. לחובת המשיב היו שלושה מאסרים על תנאי, של 3, 5 ו-18 חודש ובמצטבר 26 חודש; בית המשפט קבע חפיפה והצטברות לגביהם באופן שהוסיף 10 חודשי מאסר בפועל, כך שעונש המאסר בפועל הועמד על 40 חודש.

2

לכך נוספו מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. ייאמר כאן כי למשיב עבר פלילי מכביד עד מאוד; הוא עמד עד הנה 21 פעם לפני בתי המשפט (לרבות פרשה זו) וריצה מאסרים בעבירות אלימות, סמים ורכוש עד כי ניתן לומר למרבה הצער כי הפך את העבריינות לדרך חיים, שראשיתה בהיותו כבן 15; הוא כבן 43 כיום. עם זאת ציין בית המשפט קמא, כי המשיב הודה במועד מוקדם וכי נסיבותיו האישיות קשות, בהיותו נרקומן הנזקק לתחליף הסם מתדון.

ג.    ערעור המדינה מושתת על שלושה אדנים. נטען כי המתחם העונשי שנקבע נמוך מדי, כי בתוך המתחם העונש מקל יתר על המידה, וכי בית המשפט קמא הקל בקביעת צבירתם של המאסרים על תנאי. הופנינו לחומרת הנסיבות ולעבר הפלילי. בא כוח המשיב טען כי על פי פסיקה אין דופי בפסק הדין קמא, הן באשר לעונש הבסיסי והן באשר למאסרים על תנאי, וכי אין מדובר בשוד ברמה החמורה ביותר, כפי שגם ציין בית המשפט קמא, וגם לא בסחיטה באיומים "קלאסית". כן הפנה לנסיבות האישיות.

ד.    איננו רואים מנוס מקבלת הערעור. דעת לנבון נקל, כי שוד בצהרי היום של כל אדם, לא כל שכן של עובדת זרה שלא הבינה מעיקרא את פנייתו של המשיב אליה, תקיפתה ונטילת רכושה על לא עוול, ואחר כך הגדלת חטא על פשע באיום בדרך סחיטה על בני הזוג ברכב כדי שיסיעוהו ויימלט מן המקום, ראויים לענישה מחמירה; ולדעתנו הקל בית המשפט קמא, גם בהתחשב בנסיבות לקולה, באופן המחייב התערבות. בא כוח המשיב מפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב כנרקומן, וכבודן במקומן, אך מה על הקרבנות ועל הציבור הנתון לגחמותיו הפליליות מזה עשרות שנים.

כערכאת ערעור איננו ממצים את הדין, ועל כן נוסיף לעונש הבסיסי תשעה חודשים כך שיעמוד על 39 חודש, עדיין בלב המתחם שנקבע שהוא נמוך מדי לטעמנו, ונעמיד את הצבירה על 16 חודש תחת 10, באופן שהעונש הכולל שירצה המשיב הוא 55 חודש. שאר חלקי גזר הדין בעינם. הערעור מתקבל לפי האמור.

     ניתן היום, ‏ט"ז בסיון התשע"ו (‏22.6.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16000240_T01.doc  ת