1

נוכחים:

העותר וב"כ עו"ד אבישר

ב"כ המשיב עו"ד יצחקי

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר נדון ל - 6 שנות מאסר, 4 חודשים ו- 240 יום שמניינם מיום 20.2.12 בגין קבלת דבר במרמה, מרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר, קשירת קשר לפשע ואי תשלום קנס והוא מלין על סירוב המשיב לאשר לו חופשה חריגה לרגל חגיגת פדיון נכדו.

2

העותר מתעתד לצאת לחופשה ביום 5.5.16, לא היה בברית נכדו אשר התקיימה בחופשת הפסח, יציאתו לחופשה תהא ב 5.6.16 והוא מבקש להקדים החופשה ליום 2.6.16.

בכתב התשובה נטען כי העותר משולב בסבב חופשות ויוצא לחופשה אחת לחודש. פרק זמן מינימאלי בין חופשה לחופשה הינו 14 יום.

העותר בחר לצאת לחופשה ביום 20.5.16 ושב מן החופשה ביום 22.5.16 ומשכך לא חלפו 14 יום המאפשרים יציאה לחופשה נוספת.

עוד נטען בכתב התשובה כי הובהר לעותר כי באם יצא לחופשה ביום 20.5.16 הרי שלא יוכל לצאת לחופשה אליה הוא מבקש לצאת אך הוא בחר שלא לוותר על החופשה.

בפני נטען כי העותר היה אמור לצאת לחופשה ביום 13.5.16 אלא שבשל חול המועד פסח לא הוקלדה חופשה זו ובקשת האחראים על העותר לדחות מועד החופשה בשל העובדה כי לא היה סיפק בידם לטפל בבקשה.

בשיחה שנערכה בין ב"כ המשיב לבין מפקדת האגף איתה טוען העותר כי שוחח טענה מפקדת האגף כי לא היו דברים מעולם, העותר לא נתבקש לדחות חופשתו ולא אושרה לו חופשה ליום 13.5.16.

זאת ועוד, עיינתי בתיק המנהלי של העותר ובתיק זה אין כל אינדיקציה לבקשה ליציאה לחופשה ביום 13.5.16 וכן אין כל אינדיקציה לבקשה כזו במערכת הצוהר.

יש להדגיש עוד כי מדובר למעשה בחופשה חריגה ופדיון נכד אינו נמנה על הטעמים המאפשרים הוצאת עותר לחופשה חריגה.

משכך, ומשתפקיד ביהמ"ש הינו לבחון סבירות ההחלטה של הרשות המנהלית, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשות ולפיכך הנני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, ‏כ"א אייר תשע"ו, 29 מאי 2016, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

3