1

לפני ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט קמא על המערער בתיק ת"ד 953-05-15 (כב' השופטת הבכירה וישקין).

המערער הורשע בעבירות של אי האטה במעבר חציה, בניגוד לתקנה 52(6) לת"ת, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, בניגוד לתקנה 67 לת"ת, נהיגה ברשלנות בניגוד לסעיף 62(2) ובקשר עם סעיף 38(3)לפקודת התעבורה, וכן בעבירה של גרימת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 38(3) לפקודה.

העונש שנגזר:

קנס בסך 800 ₪, פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 18 חודשים , פסילה על תנאי בת 4 חודשים למשך 3 שנים.

בטיעוני הערעור מציין בא כח המערער:

1.טעה בית משפא קמא בקביעתו כי מתחם העונש ההולם נע בין תקופת פסילה בת 18 - 30 חודשים.

קביעה זו לא נומקה.

2. קביעה מתחם העונש לא נתמכה בפסיקה.

2

בעפ"ת 34990-06-15קקבע כב' השופט בן יוסף מתחם ענישה בין 3 - 12 חודשים, כאשר להולך הרגל שנחבל בגופו נגרמו חבלות של ממש.

3. לא היה מקום לקבל הערכת הסניגור המייצג את הנפגע בהליך האזרחי לענין נכות הנפגע.

לא אושרו אחוזי נכות במסמך רפואי.

4. לא ניתן משקל להודיה והחיסכון בזמן שיפוטי, העונש עצמו חורג ממתחם הענישה המקובל.

מפנה לפסיקת בתי משפט לתעבורה.

טיעוני בא כח המשיבה:

1. יש לדחות הערעור.

אל מול פסיקה שהוצגה על ידי בא כח המערער, מופנה בית המשפט למתחם ענישה שנקבע במקרה דומה לזה שלפנינו לתקופת פסילה בין 11 חודשי פסילה ל-4 שנים.

לגופו של ענין דין הערעור להידחות.

1. המערער שלפני נהג מקצועי, ולפרנסתו נוהג אוטובוס זעיר ציבורי, הורשע על פי הודאתו בגרימת תאונת דרכים בה נפגע הולך רגל אשר חצה את הכביש במעבר חציה בהליכה רגילה.

לנפגע נגרמו שברים בעצמות הפנים, ברצפת ארובת העין ושבר כפול בברך ובשוק שמאל, כך על פי כתב האישום.

חלק ניכר בטיעונים לעונש התמקד במצבו הרפואי של הנפגע.

קבעתי בעפ"ת 17642-07-15 כי תוצאות התאונה הן יד הגורל, למערער אין שליטה עליהן. העונש אמור להיגזר מחומרת העבירה , המעשה ונסיבות העושה.

2.מדובר בפגיעה של נהג מקצועי, הנמצא שעות רבות על הכביש, בהולך רגל שהיה על מעבר חציה בהליכה רגילה.

מעבר החציה הוא מבצרו של הולך הרגל. על הנהג להאט בהתקרבו למעבר חציה ולאפשר חציה בטוחה לנמצא על מעבר החציה או, העומד לחצות מעבר חציה.

דווקא נהג מקצועי הנמצא שעות רבות על הכביש, חייב להקפיד על הוראות פקודת התעבורה והתקנות, הקפדה יתירה. נהיגתו הממושכת במשך שעות רבות לאורך היממה, ככל שאינה בטוחה מהווה סכנה ממשית לכלל המשתמשים בדרך. אפשרות פגיעה בביטחון מי מהציבור שנמצא בנתיב נסיעתו גבוהה יותר. מזה הנוהג נהיגה קצרה מזדמנת ואקראית

3

3.למערער וותק נהיגה של 15 שנים, במהלכן צבר לחובתו 19 הרשעות קודמות

שימוש בטלפון יותר מפעם אחת, אי ציות לתמרור 431(פניית פרסה) עבירות מהירות, עצירה הגורמת הפרעה, כניסה לצומת כשאין אפשרות להמשיך בנסיעה, נהיגה שלא בכוון החץ,

העבירות הנ"ל כשהן מבוצעות בידי נהג מקצועי, מעידות על נהיגה מסוכנת. לא די בעובד כי אין בעברו תאונת דרכים כדי להקל בעונש הראוי לעבירה שביצע.

אני מוצאת גזר הדין מנומק, ראוי ההולם נסיבות העושה והמעשה, ולא מצאתי פגם בהעדר נימוק מתחם הענישה.

הערעור נדחה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.