1

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד יוסי זילברברג

ב"כ המשיבה עו"ד איילה אורן

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער, נאשם 2 בת"פ 26856-08-15 (בית משפט השלום בפתח תקווה) הורשע על פי הודאתו בעבירות של החזקת נשק, תת מקלע מאולתר מסוג קרל גוסטב ותחמושת, מחסנית טעונה בכדור 9 מ"מ, ונידון ל-8 חודשי מאסר בפועל, ל-9 חודשי מאסר על תנאי ו-5 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום קנס בסך 3,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בית משפט קמא הפלה לרעה את המערער מנאשם 1, שאף הוא נידון לעונש של 8 חודשי מאסר, למרות שנאשם 1 סיפק את תת המקלע למערער, אשר החזיק בו מספר שעות, והוא לא הואשם בנשיאת הנשק ובאספקתו.

כמו כן טוען ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא התחשב בנתוניו החיוביים של המערער, כפי שמופיעים בתסקיר שירות המבחן, בעברו הנקי ובהיותו בגיר-צעיר.

2

לטענת ב"כ המערער, המערער החזיק בנשק לצורך הגנה עצמית בקשר לסכסוך על קרקעות שהיה בין משפחתו למשפחה אחרת ואשר במהלכו נורו יריות לעבר ביתו של המערער.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ולריצויו בעבודות שירות, כפי שמבקש ב"כ המערער, וטוענת בדבר חומרתה של החזקת נשק, במיוחד באזור מחוז המרכז, וכן היא מצביעה על התסקיר השלילי שהוגש לגבי המערער בבית משפט קמא ולא בא בהמלצה טיפולית לגביו.

בפתח גזר הדין הביא בית המשפט נתון שאינו שנוי במחלוקת והוא הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לפיו תעתור המאשימה להטלת עונש מאסר למשך 10 חודשים ואילו המערער יהיה חופשי בטיעוניו. משכך, חל על המקרה שבפנינו הכלל שעליו חזר בית המשפט העליון בע"פ 8721/14 מוחמד אבו לבן נ' מ"י ובע"פ 8317/15 פלוני נ' מ", אשר ניתנו יום לאחר יום בתאריכים 28.9.16 ו-29.9.16 לפיו "כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תידרש להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית אך במקרים חריגים, וזאת כאשר גזר הדין סוטה באופן ממשי ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או במקום בו נפלה בגזר הדין טעות מהותית. כלל זה זוכה למשנה תוקף מקום בו העונש שנגזר על המערער נמוך מהעונש המירבי עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר טיעון. אמנם ניתן להשיג במסגרת הערעור על חומרת העונש גם בקשר לעונש המצוי בטווח שהוסכם בגדרי ההסדר, אך הלכה היא כי התערבות ערכאת הערעור במקום כגון דא תעשה אך בהתקיימן של נסיעות מיוחדות וחריגות" (ראה סעיף 8 לפסק הדין בע"פ 8317/15 הנ"ל).

לאור האמור לעיל, לא מצאנו כל נימוק להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא שכן מעבר להעדר נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער, הרי עיון בגזר הדין נושא הערעור מעלה כי בית משפט קמא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער, לגילו הצעיר ואף לא התעלם מעונש המאסר שהוטל על נאשם 1 כפי שהדבר בא לביטוי בסיפת גזר הדין.

באשר לתסקיר שירות המבחן ולטענת המערער לפיה החזיק בנשק להגנה עצמית, הרי מהתסקיר שלא צורף להודעת הערעור והוצג בפנינו, עולה כי המערער הודה בעובדות כתב האישום שמסר שהחזיק בביתו נשק אך התקשה להסביר ולפרט אודות הנסיבות לכך כשהוא משליך את האחריות על הנאשם הראשון שלדבריו פיתה אותו להחזיק בביתו את הנשק. הנאשם שלל קיומו של סכסוך או מעורבות שלילית.

3

בסיפא התסקיר קובע שירות המבחן כי אינו רואה יעילות בהטלת צו מבחן בדרך לצמצום הסיכון למצבו של המערער, שהתקשה להביע בעייתיות כלשהי במצבו ולצורך בעריכת שינוי בהתנהגותו.

אמנם שירות המבחן המליץ להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, אך צדק בית משפט קמא כאשר לא אימץ את המלצת שירות המבחן לאור מדיניות הענישה כפי שהובאה בע"פ 4945/13 מ"י נ' סלימאן, ניתן ביום 19.1.14, אשר אמנם דחה ערעור של המדינה על עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות אך כב' השופטת ארבל קבעה כי יש להזכיר את מגמת ההחמרה שחלה בעונשי המאסר הנגזרים על נאשמים בעבירות נשק בהתחשב בערכים החברתיים הנפגעים ומידת הפגיעה בהם ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירות ולמידת אשמו של המשיב.

בית משפט קמא, כאמור, התייחס בסיפא גזר דינו לאבחנה בין המערער לבין נאשם 1 והקריטריונים שקבע בית משפט קמא לאבחנה זו מקובלים גם עלינו ואין לומר שהמערער הופלה לרעה לעומת הנאשם האחר.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 8.12.16 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות וגזר הדין של בית משפט קמא.

על ב"כ המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.

ניתן והודע היום ז' חשון תשע"ז, 08/11/2016 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

4