1

1.         לפנינו ערעור על גזר דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מינטקביץ) מיום 7.12.2017 בת"פ 10256-07-17, לפיו נדונה המערערת למאסר בפועל ל- 18 חודשים, למאסר על תנאי, לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ ולחיוב בפיצוי נפגע העבירה בסך 37,000 ₪. גזר הדין הוטל על המערערת בגין הרשעתה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, שימוש במסמך מזוייף, התחזות כאחר, גניבה והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

2

2.         על פי ממצאי הכרעת הדין, נכנסה המערערת, ילידת 1992, לישראל ביום 12.6.2017 דרך מעבר הגבול בטבה, תוך הזדהות באמצעות דרכון מזוייף על שמו של אדם אחר, כשהיא מלווה בשני גברים שזהותם אינה ידועה. במהלך שהייתה בישראל שכרה המערערת מכונית, תוך שימוש ברישיון נהיגה ספרדי מזוייף, על שמו של אדם נוסף. ביום 20.6.2017 הגיעו הנאשמת והשניים האחרים לקרבת בית עסק להמרת כספים (צ'יינג') בירושלים. היא ושותפיה עקבו אחרי אדם אשר פרע במקום צ'קים שונים למזומנים. כשנכנס אותו אדם למכוניתו בחניון, והניח את המעטפה על המושב שלצידו, הקישה המערערת על חלון הרכב, ואמרה לו כי הפיל כסף על הארץ, זאת כדי להסיח את דעתו ולאפשר לשותפיה לגנוב את המעטפה. כאשר יצא המתלונן מן הרכב והביט על הארץ, גנבו שותפיה של המערערת את המעטפה ונמלטו מהמקום.

3.         בית-משפט קמא קבע, כי מתחם הענישה ההולם נע בין שנת מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר, בצד עונשים נלווים. באשר לעונש המתאים, ציין בית-משפט קמא כי המערערת אינה תושבת ישראל ולא ניתן לקבל מידע רב לגבי נסיבותיה האישיות, אם כי בעדותה אמרה שהיא אם לילדה ומגדלת אותה לבדה, וכי הגיעה לישראל בעבר וגורשה. בית-משפט קמא ציין כי לא עומדת למערערת הזכות להקלה בגין הודאה ונטילת אחריות. עם זאת הדגיש כי במהלך הטיעונים לעונש, הביעה המערערת חרטה וביקשה לאפשר לה לתקן את טעויותיה ובחירותיה. לאור האמור העמיד בית-משפט קמא את העונש המתאים על 18 חודשי מאסר בפועל, בצד עונשים נלווים כאמור לעיל.

4.         ב"כ המערערת טוען, כי העונש שהוטל על מרשתו מופרז בחומרתו. באשר לנסיבות ביצוע עבירות הגניבה, ציין כי המערערת צייתה להוראותיהם של שני חבריה, עת ניגשה לחלון רכבו של המתלונן וגרמה לו לצאת מן הרכב; וכי היה מקום לגזור את דינה בגין אירוע זה, כ"שותפה זוטרה בלבד", שלא ביצעה את מעשה הנטילה עצמו. כמו כן הלין ב"כ המערערת על כך שבית-משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה שמדובר בנתינה זרה, ללא קרובי משפחה בארץ, אשר לא תקבל סיוע או תמיכה מבחוץ במהלך מאסרה.

5.         ב"כ המשיבה גורס כי אין עילה להתערב בגזר הדין, מטעמיו של בית-משפט קמא.

3

6.         כלל הוא כי ערכאת הערעור לא גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר הדין של הערכאה הדיונית; וכי התערבותה בעונשים שנגזרו על ידי הערכאה הדיונית שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם נפלה טעות מהותית, או כאשר העונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה.

7.         לאחר בחינת טיעוני הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להדחות. מקבץ העבירות שביצעה המערערת, החל מכניסתה לישראל באמצעות דרכון מזוייף, המשך בשכירת רכב תוך הזדהות ברשיון נהיגה מזוייף, וכלה במעשה הגניבה המתוחכם, פרי תכנון מוקדם, יחד עם אחרים. בהקשר זה יצויין כי טיעוניו של הסנגור, לפיהם המערערת לא נטלה בפועל את מעטפת הכסף, אין בהם כדי להפחית מחומרת המעשה, שבוצע בחבורה, ואשר המערערת נטלה בו חלק פעיל בכך שגרמה למתלונן לצאת מהרכב ואיפשרה לחבריה ליטול את המעטפה. על רקע מהות מכלול העבירות, ונסיבות ביצוע העבירה האחרונה, לא נפל בקביעת המתחם פגם המקים עילה להתערבות ערכאת הערעור. באשר לעונש המתאים, אף כי מדובר בעונש מכביד, הרי שאין עילה להתערב בו. העובדה שמדובר בנתינה זרה, שאין לצידה גורם תומך כלשהו, אינה מהווה עילה להקלה בעונש. לא מצאנו בסיס לבקשת הסנגור להפחתת שיעור הפיצוי לשליש מהסכום, בשל העובדה שהעבירה בוצעה על ידי שלושה, זאת הן מהטעם הדיוני, שהמערערת לא צירפה את נפגע העבירה כמשיב לערעור, והן מהטעם המהותי, הואיל ומדובר בעבירה שבוצעה בצוותא.

8.         על יסוד האמור לעיל הערעור נדחה.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ולשב"ס.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהיעדר הצדדים.