1

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של התעללות בחסר ישע על ידי אחראי.

המדובר במטפלת אשר טיפלה באישה ילידת שנת 50 שהינה חסרת ישע וחולה בטרשת נפוצה, נמצאת בכסא גלגלים ואינה מסוגלת לדאוג לצורכי מחייתה או לשלומה ללא עזרה או טיפול.

כתב האישום מייחס למשיבה כי בתאריך 25/11/15 בשעות הלילה, לאחר שהמטופלת התעוררה, תקפה אותה המשיבה, כאשר תקיפה זו אף מתועדת בסרטון המצוי בתיק החקירה.

עוד בטרם הגשת כתב האישום, במסגרת מעצר הימים בתאריך 27/11/15, שוחררה המשיבה בתנאים הבאים:

1.         התחייבות עצמית בסך 5,000 ₪

2.         ערבות צד ג' על סך 3,000 ₪

3.         הפקדת מזומן בסך 1,000 ₪.

4.         איסור יצירת קשר עם המטופלת או מי מבני משפחתה או מעורבים נוספים בתיק.

5.         הרחקה מהעיר רמלה למשך 30 יום.

2

6.         מעצר בית למשך 5 ימים.

7.         צו עיכוב יציאה מן הארץ למשך 30 יום.

בתאריך 20/04/16 הוגשה על ידי המבקשת בקשה לקביעת תנאי השחרור עד תום ההליכים המשפטיים ובמסגרת זו עתרה המבקשת כי התנאים שנקבעו בהחלטת השחרור, בהליך מעצר הימים, למעט תנאי של מעצר בית, ימשיכו לחול עד תום ההליכים המשפטיים בעניינה של המשיבה. כמו כן עתרה המבקשת להוספת תנאי נוסף אשר יאסור על המשיבה לעסוק בענף הסיעוד, וזאת לנוכח מסוכנותה כלפי חסרי ישע.

בענין בקשה זו נקבע דיון, אלא שזה נדחה מעת לעת ובסופו של דבר התקיים דיון בתאריך 05/07/16.

כבר בדיון שהתקבל מיד לאחר הגשת הבקשה, הסכים ב"כ המשיבה להמשך התנאים המגבילים אשר נקבעו בהחלטת השחרור עד תום ההליכים המשפטיים, אולם התנגד להחלת תנאי נוסף בדמות איסור עיסוק בתחום הסיעוד.

בדיון שהתקיים ביום 05/07/16 נימק זאת בכך כי מדובר בתנאי בלתי מידתי הנוגד את זכותה הבסיסית של המשיבה לחופש עיסוק, ביחוד כאשר מדובר באירוע בודד, שארע על פני כמה דקות והסתיים ולא ניתן להצביע על שיטתיות או ריבוי מתלוננים ואירועים. מה עוד שמאז הארוע חלפו 8 חודשים ותנאי זה לא הוטל עליה עד עתה ואין מקום להטילו כעת.

ב"כ המבקשת סבור כי המדינה שאחראית אל שלומם ובטחונים של חסרי ישע, לא יכולה להרשות לעצמה לאפשר למשיבה לעסוק בתחום זה, גם אם נעשתה טעות ולא התבקש התנאי מלכתחילה, הרי שיש מקום להטילו כעת.

שמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה.

כפי שנקבע זה לא מכבר בבש"פ 3323/16 על בית משפט לקבוע תנאים מגבילים בהתאם לנצרך בנסיבותיו של כל אירוע וכל משיב בהתאם לצורך בהפחתת מסוכנות.

כאשר עסקינן במטפלת המואשמת בהתעללות במטופלת, הרי שיש בהחלט מקום לשקול את הגבלת עיסוקה בתחום זה, אולם לאחר שצפיתי בסרטונים המתעדים את האירוע נשוא כתב האישום ועיינתי בתיק החקירה, איני סבור שבנסיבותיו של תיק זה יהיה זה מידתי לקבוע תנאי המגביל את עיסוקה של המשיבה.

המדובר באירוע יחיד אשר אינו ברף גבוה של אלימות, גם מדבריה של המתלוננת לא עולה כי קדמו לאירוע זה אירועי אלימות קודמים.

3

יש אף לזכור כי מדובר באירוע שאירע לפני למעלה משמונה חודשים ועד עתה לא הוטלה הגבלה על עיסוקה של המשיבה.

בנסיבות הללו איני נענה לבקשת המבקשת להוספת תנאים מגבילים ולכן התנאים המגבילים שחלו עד עתה יחולו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיבה.

החלטתי תועבר על ידי המזכירות לידי הצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ו, 11 יולי 2016