1

ביום 11.2.19 התקיים דיון בבקשת המשיב לעיון חוזר, במסגרתה עתר לשינוי ולהקלות בתנאים המגבילים שנקבעו בעניינו. בין היתר ציין ב"כ המשיב כי התכלית לשמה מתבקשות ההקלות, היא להקל על מצב המשפחה והעומס הרגשי שנוצר בתקופת מעצר הבית:

"אבקש לתת יותר שעות אוורור... אם זה בבוקר להצליח ללוות את הילדים לגן, אם זה בשבת בשעות יותר רחבות שיוכל לטייל עם המשפחה, בשישי בערב שיוכל לצאת לארוחות ערב אצל הסבא והסבתא...".

לשאלתי - אם כי מתברר בדיעבד שהדברים לא מצאו את ביטויים בפרוטוקול, ועל כך יש להצר - השיב ב"כ המשיב כי מקובל עליו שחלונות הפיקוח יורחבו תוך איסור להיכנס לתחומי עכו והקריות [ב"כ המשיב אף ציין כי המשיב העתיק את מקום מגוריו ומרכז חייו לעפולה, שם הוא שוהה במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני].

בהחלטתי מיום 11.2.19 נעתרתי לבקשה, והוריתי על הרחבת חלונות הפיקוח, תוך שנאסר על המשיב להיכנס לתחומי עכו והקריות.

2

לא חלפו אלא מספר שבועות, והוגשה הבקשה שבפני, בה עותר המשיב להתיר לו להתיר את כניסתו לקריות על מנת לבקר את הוריו.

המבקשת מתנגדת לבקשה, ובהודעתה ציינה כי הצדדים מוותרים על קיום דיון, ומבקשים כי תינתן החלטה על סמך טיעוני הצדדים בכתב.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה עומדת במי מתנאי סעיף 52 לחוק המעצרים. לא חלף זמן ניכר מעת ניתנה החלטתי האחרונה, לא חל שינוי נסיבות ולא התגלו עובדות חדשות. ב"כ המשיב אף לא ציין מה היא עילת העיון החוזר העומדת בבסיס בקשתו.

אף לגופו של עניין אני סבור כי דין הבקשה להידחות. הטעם העומד בבסיס הרחקתו של המשיב - בעינו עומד, ובהקשר זה אין לי אלא להפנות לסעיף 9 להחלטתי מיום 11.2.19, דברים הנכונים אף לעת הנוכחית.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' אדר א' תשע"ט, 07 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.