המבקש עותר כעת לביטול מעצר הבית ולחילופין לצמצם את שעות המעצר, לנוכח פרק הזמן הארוך עד לקבלת גזר דין.

המבקש טען כי הוא מחוסר כל הכנסה, שהוא נשוי ואב לילדה, מפרנס יחידי, אחראי על פרנסת ביתו ולשולחנו סמוכים הוריו ואחותו הסטודנטית, כאשר אשתו אף היא סטודנטית.

בבקשה שב המבקש והזכיר כי מדובר באדם נעדר עבר פלילי, דבר המשליך על מסוכנות נמוכה.

עוד נטען כי בחלוף הזמן ועם הודאת הנאשם וקבלת אחריות על מעשיו מסוכנותו פחתה באופן משמעותי ובשל העובדה שמדובר בהליך שממשיך להתברר צפוי להיגרם למבקש נזק כלכלי כבד ובלתי הפיך והדבר עלול להוות ענישה קשה עוד בטרם השתת ענישה מכוח גזר הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה ובטיעוניה בכתב וגם בטיעונים שנשמעו בע"פ במעמד הדיון מיום 23/11/25, עיקר טענתה של המשיבה הינה שלא חלף זמן ניכר מאז הסרת האיזוק האלקטרוני בחודש ספטמבר.

לשיטת המשיבה חלוף זמן עפ"י הפסיקה מתייחס לפרק זמן שלא יפחת מ- 4-5 חודשים ועל כן היא סבורה כי יש להמתין לגזר הדין, שעתיד לסיים את ההליך בעוד כחודש.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי לפתוח חלון התאווררות יומי קבוע בין הימים א' - ה' בין השעות 07:00 עד 14:00.

בבסיס החלטתי זו עומדים השיקולים הבאים:

1. פרק הזמן שחלף ממועד ביטול האיזוק האלקטרוני הוא רק חודשיים ואינו מאפשר לי לעמוד באופן מלא על ההפחתה במסוכנותו של המבקש, בהעדר תסקיר.

2. כתב האישום המתוקן מצביע על נסיבות מחמירות ותקופת העסקה ממושכת, כאשר השוהים הבלתי חוקיים נתפסו כשהם לובשים את מדי המוסך, דבר המצביע על חוסר המורה מהחוק.

3. הודאת הנאשם לכשעצמה איננה מצביעה על הפחתה במסוכנות, אלא לכל היותר קבלת אחריות.

4. מאידך שקלתי כי המבקש נמצא בתנאי מעצר בית מלא החל מתחילת חודש אוגוסט 2025, היינו 4 חודשים כשהוא בחוסר מעש. על כן יש מקום לאפשר לו הקלה בכל הנוגע לאפשרות יציאתו מהבית לצרכי פרנסה, בפרט כאשר הצפי לקבלת גזר דין הינו בעוד מס' חודשים, לנוכח העובדה כי ישיבת הטיעונים לעונש קבועה לחודש ינואר 2026.

לאחר השעה 14:00 יוסיף המבקש לשהות בתנאי מעצר בית בתנאים שנקבעו בהחלטות קודמות. למען הסר ספק, כל יתר התנאים יישארו על כנם.

מאחר והחלטתי זו ניתנה שלא במעמד הצדדים, היא תיכנס לתוקפה ביום 30/11/25.

ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ו, 25 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.