1

הבקשה להחזרת תפוס

בפני בקשה להחזרת תפוס בדמות טלפון נייד מסוג Xiaomi Redmi Note 7 שבבעלות המבקש ואשר נתפס במסגרת מעצרו של המבקש ביום 24.4.20 בגין חשד לעבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. מהבקשה עולה שהמבקש שוחרר בהסכמה ממעצר ומאז ועד היום הטלפון הנייד תפוס בידי משטרת ישראל. עוד טוען המבקש בבקשה שמדובר בחקירה שהסתיימה ולפיכך, יש מקום להורות על החזרת התפוס.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת שמדובר בחקירה שלא הסתיימה וכי המשיבה רשאית להחזיק בתפוס ככל שהדבר דרוש לחקירה.

2

דיון והכרעה

המקור לסמכות תפיסת חפץ מצוי בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב] התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"):

(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה, או כאמצעי לביצועה".

המקור לסמכות שמירת התפוסים מצוי בסעיף 33 לפקודה הקובע כי:

"נתפס חפץ כאמור בסעיף 32, או הגיע לידי המשטרה חפץ שאחד התנאים האמורים בסעיף 32 חל עליו, רשאית המשטרה, בכפוף לאמור בסעיף 34, לשמרו עד אשר יוגש לבית המשפט"

המקור לסמכות לשחרור התפוסים מצוי בסעיף 34 לפקודה הקובע כי:

"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח מישנה או בדרגה גבוהה מזו, דרך כלל או לעניין מסוים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית המשפט השלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת, כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".

בבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מ"י נדונה השאלה מה הם המצבים והתנאים שבהם ראוי לעשות שימוש בסמכות שחרור התפוסים ומה הם השיקולים שיש לשקול. כאשר במקרה זה נידונה הזכות הבסיסית של אדם לקניינו. וכך נאמר על ידי כבוד השופטת פרוקצ'ה:

3

"בצד זכותו של אדם לחופש אישי עומדת גם זכותו לקנין, המקבלת ביטוי מיוחד במהלך הליך פלילי ביחס לחפצים של חשוד או נאשם (או צד שלישי) הנתפסים ומוחזקים בידי המשטרה בהקשר לחשד לביצוע עבירות. שיקולי האיזון הנדרשים לענין פגיעה בחירות האישית של נחקר או נאשם אינם בהכרח זהים לאלה החלים באשר לפגיעה בזכות הקנין, בשל עוצמתם השונה של זכויות יסוד אלה במידרג זכויות האדם. עם זאת, קווי הבחינה ומסגרת הניתוח החוקתי דומים אלה לאלה, בשל התכלית המשותפת העומדת ביסוד חובת האיזון: להגביל את מידת הפגיעה באדם - הן בגופו והן ברכושו, עד למינימום ההכרחי הנדרש להשגת האינטרס הציבורי. כך הוא לענין מעצר אדם, וכך הוא לענין תפיסת חפצים בטרם נשפט והורשע (בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פד"י מט(3) 355, 405, 427-8; דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פד"י מט(4) 589, 649.

עיינתי בתיק החקירה שהוגש לעיוני ואני קובעת כי למשיבה הייתה עילה בהתאם לסעיף 32 לפקודה לתפוס את התפוס לגביו התבקש השחרור, ועילה זו עודנה קיימת (בהקשר זה נקבע בפסיקה כי די בחשד סביר, ראה לעניין זה בש"פ 7446/12 די.אנ. דיאמונדס (2007) בע"מ נ' מדינת ישראל .

כאמור אין די בקביעה שלמשיבה הייתה עילת תפיסה בהתאם לסעיף 32 וכי העילה עדיין קיימת, אלא יש לבדוק את שאלת החזרת התפוסים, לאור שני אינטרסים מתנגשים: האינטרס הציבורי המצדיק את קיומה התקין והיעיל של חקירה עניינית, ומניעת שיבוש מהלכיה של החקירה. מאידך זכויותיו של החשוד, ובין היתר, זכותו לקניין, זכותו לחופש העיסוק וצמצום הפגיעה בזכויות אלו. באיזון שבין האינטרסים הנוגדים יש לבחון את היחס הסביר שבין עוצמת החשד והתועלת לציבור מקיומה של החקירה לבין הפגיעה שהתפיסה גורמת לחשוד, ועל בית המשפט לבדוק, אם ניתן לצמצם את הפגיעה האמורה.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוגשו לעיוני אני סבורה שמדובר בחקירה שמתנהלת ויש לאפשר למשיבה להמשיך ולבצע את החקירה לאחר שעד כה נאספה תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה לא מבוטלת התומכת בחשדות כנגד המבקש, וקיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים את החקירה ולאסוף את הראיות.

העיקרון המנחה הוא איזון זכותו הקניינית של המבקש אל מול האינטרס הציבורי כי המשטרה תוכל לבצע חקירה ולאכוף החוק תוך שימוש באמצעים אותם הקנה לה המחוקק (תפיסה, החזקה, חילוט וכדומה). לאחר שעיינתי בתיקי החקירה, אני סבורה שלא ניתן בשלב זה להשיב את התפוס לידי המבקש ויש לאפשר למשיבה להבטיח זכותה להציג ראיות טובות בבית המשפט ומשכך, ראוי לאפשר למשטרה להחזיק בחפץ גופו על מנת שניתן יהיה להציגו לבית המשפט, ככל שהדבר יידרש.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה להחזרת תפוס וטלפון הנייד יישאר בשלב זה בידי המשיבה.

4

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

תיק החקירה מוחזר לידי המשיבה

ניתנה היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.