1

1.        ביום 3.7.2020 הגיש המבקש נגד המשיב בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק). בתצהיר הנלווה לבקשה נכתב שבתאריכים 27.6.2020 ו-29.6.2020 גרם המשיב נזק לרכושו של המבקש אשר נמצא בבניין דירות ברחוב דוד אלעזר בחיפה. עוד צוין כי המשיב הינו עובד אחזקה באותו בניין.

2.        סברתי כי אין מקום ליתן צו במעמד צד אחד, וקבעתי לדיון במעמד שני הצדדים.

2

3.        בדיון שהתקיים היום תיארה באת-כוח המבקש את נסיבות גרימת הנזק לרכוש המבקש. לדבריה - המשיב, עובד חברת אחזקה בבניין, פירק מצלמות שהותקנו בו על-ידי המבקש, ללא הסכמתו ובניגוד לרצונו. המשיב לא כפר בעובדות אלו, אך טען כי פעל במסגרת תפקידו. יוסי ממן, חבר נציגות הבניין, אישר כי מצלמות רבות הותקנו בבניין, וכי על אף שלא כל מתקיני המצלמות פעלו על-פי כללים שנקבעו על-ידי חברת הניהול, "כרגע לא עושים כלום". בסיכומיה בעל-פה ציינה באת-כוח המבקש כי המשיב הינו "שלוח של חברת הניהול", וביקשה לאסור עליו למשך חודש ימים להיכנס לשלוש הקומות בבניין בהן יש למבקש דירות.

4.        "הטרדה מאיימת" הוגדרה בסעיף 2 לחוק, והיא כוללת פגיעה ברכושו של אדם. הסעד בגין הטרדה מאיימת הוגדר בסעיפים 5-4 לחוק. לכאורה, הסעד המבוקש - של איסור על המבקש להיכנס לשלוש קומות בבניין - עשוי להיכנס בגדר סעיפים אלה, ככל שהוא עולה בקנה אחד עם מטרת החוק, שהוגדרה בסעיף 1 לו. אולם במקרה הנוכחי, סבורני כי אין מקום ליתן את הסעד המבוקש. המשיב הינו עובד של חברת הניהול הפועלת בבניין. צודקת באת-כוח המבקש בדבריה כי מדובר בשלוח. לא נטען כי הוא חרג מסמכותו ופעל בניגוד להנחיות חברת הניהול. לא ממנו נשקפת פגיעה בחייו, בפרטיותו, או ברכושו של המבקש. ככל שיש למבקש טענות על פעילות של חברת הניהול העומדת בניגוד לדין, לתקנון הבית המשותף או לכללי חברת הניהול, עליו להפנותן לחברת הניהול. מצד המשיב לא נשקפת סכנת הטרדה למבקש. האיסור המבוקש, להיכנס לשלוש קומות בבניין, עלול לפגוע בתחזוקת הבית על-ידי חברת הניהול. בנוסף לכך, לא הונח יסוד סביר להנחה שהמשיב יטריד או יאיים בעתיד על שלוות חייו ויפגע ברכוש המבקש. על-פניו, מדובר באפיזודה חד-פעמית. לפי עדות חבר נציגות הבניין, לאחר פירוק המצלמות על-ידי המשיב, נערך סיור בבניין, בהשתתפות המבקש, ובו דנו בשאלת המיקום המתאים להתקנת מצלמות בבניין לצרכי בטיחות. ללא הוכחת היסוד האמור, הצופה פני עתיד, אין ליתן צו על-פי החוק. (על שני היסודות שהוכחתם נדרשת לצורך מתן הצו, ראו בר"ע (מחוזי י-ם) 179/04 שובל נ' נסים (פורסם בנבו, 10.8.2004)).

3

           דין הבקשה היה להידחות אף מטעמים שבסדרי דין. הגרסה העובדתית המלאה והסעד הספציפי המבוקש הועלו לראשונה רק במהלך הדיון במעמד הצדדים, וזכרם לא בא במסגרת הבקשה בכתב שהוגשה ביום 3.7.2020.

5.        אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה, ומחייב את המבקש לשלם למשיב, באמצעות בא-כוחו, שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.