1

1.         בפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. ביום 01.07.16 ניתן צו במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד הצדדים להיום.

2.         המבקשת טוענת כי המשיבה נקטה נגד בנה הקטין, בן שש, אלימות פיזית קשה, בעת שתפסה אותו בחוזקה, נתנה לו מכות, הפילה אותו על הרצפה והמשיכה להרביץ לו. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה התפרצה לביתה לפני מספר חודשים עקב טענה שילדיה זורקים לעבר הבית של המשיבה גולות.

במהלך הדיון הראשון הציגה המבקשת בפני בית המשפט סרטון של מצלמה שהותקנה ע"י ועד הבית בכניסה לבניין, אשר בו תועדה התקיפה הנטענת של המשיבה כנגד בנה הקטין של המבקשת.

המבקשת טוענת עוד כי לאחר שהגישה תלונה במשטרה מצאה שריטות ברכבה החדש והיא טוענת כי השריטות נוצרו על ידי המשיבה ו/או מי מטעמה.

3.         בדיון של היום הודתה למעשה המשיבה במעשה התקיפה, אשר, כאמור, תועד בסרטון, אך ניסתה להמעיט מחומרת התקיפה, וטענה שהילד הקטין נפל לבד אחרי שהיא תפסה אותו. המשיבה טענה כי הילד אינו מנומס וחסר חינוך ומקלל במילים קשות את המשיבה ואת שני הוריה המבוגרים כל אימת שהם עוברים בבניין, וכן טוענת כי ילדיה של המבקשת זורקים לעבר ביתה גולות וחתיכות עץ וכן מצלצלים בפעמון דלת הכניסה ובורחים, וכל ניסיונותיה של המשיבה לבקש מהמבקשת לטפל בעניין לא צלחו.

            באשר לשריטות ברכב, מכחישה המשיבה כל מעורבות.

2

4.         המשיבה, כאמור, תועדה בסרטון המצלמה של ועד הבית כשהיא תוקפת באופן חמור ואלים את בנה של המבקשת, בן שש שנים. גם אם הקטין התגרה במשיבה וקילל אותה, אין זו הצדקה כלל לתקוף אותו, לא פיזית ולא מילולית, וניתן לטפל בעניין בצורה תרבותית וחוקית.

5.         בנסיבות אלו, ומאחר והוכח כי המשיבה תקפה שלא כדין את בנה הקטין של המבקשת, יש צורך להשאיר את הצו על כנו.

6.         באשר לטענה לגרימת נזק לרכבה של המבקשת, טענה זו נותרה בגדר טענה לא מוכחת, ואני מניחה כי המשטרה תחקור בנושא הזה לאחר שהוגשה תלונה בעניין, אך לא ניתן לקבל בשלב זה את הטענה.

7.         לסיכום, אני מקבלת את הבקשה, ומורה כי הצו שניתן ביום 01.07.16 יישאר בתוקף עד ליום 30.09.16.

8.         המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 800 ₪.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ו, 07 יולי 2016, בהעדר הצדדים.