החלטה

בפני בקשה להארכת החזקת תפוס, חותמות של מפקח מטעם עיריית אשדוד, שנמצאו ברשותו של החשוד על אף שאינן שייכות לו.

המדובר בחקירה המתקיימת מזה כשנתיים וחצי וטרם הוכרע גורלה. מעת לעת הוארכו החזקת תפוסים כלכליים ואגב כך גם הוארך תוקף החזקת החותמות.

ביום 22.4.25, לאחר כחודשיים מהיום בו חלף המועד המוסכם האחרון להחזקת התפוסים (23.2.25), הוריתי לבקשת המשיב, בהעדר כל בקשה להארכת התפוסים, על שחרור התפוסים וכך נעשה לגבי התפוסים הכלכליים (כלי רכב ונכס נדל"ן) ומכשיר ד.וי.אר שהשבתו הותרה, אך טרם התבצעה בפועל.

ביום 27.4.25 הגישה המבקשת בקשה נפרדת להארכת החזקת החותמות והסבירה כי בשל שגגה לא ביקשה את הארכת החזקתם וממילא מדובר בחותמות שאינן שייכות למשיב על אף שנתפסו במשרדו.

בנסיבות אלה הוריתי על הארכת החזקת החותמות התפוסות ואפשרתי לב"כ המשיב להתייחס לבקשה.

ביום 28.4.25 הגיש ב"כ המשיב התנגדות להמשך החזקת החותמות וציין את כשלי המבקשת בכך שמדובר בעיון חוזר מבלי שמתקיימות ההצדקות לכך; הבקשה נושאת אופי ערעורי; הבקשה סותרת את הסכמות הצדדים; הבקשה הוגשה באיחור רק לאחר בקשה ליישום ההסכמות מצד המשיב; המבקשת נסמכת על החלטה בודדת של בית המשפט העליון, המתירה הארכת החזקת תפוס גם בחלוף המועד להחזקתו, רק מקום שבו התפוסים טרם שוחררו ואין זה המצב בעניינו.

באותו המועד, הוריתי למבקש להתייחס פרטנית לשיקולים המצדיקים את החזרת החותמת לידיו ואולם בתגובתו מיום 28.4.25 חזר המבקש על טענותיו כמוזכר לעיל מבלי להתייחס כלל לטיבן של החותמות שנתפסו ולקשר של המשיב אליהם.

המבקשת חזרה על בקשתה והגישה לעיון בית המשפט, ביום 14.5.25, דו"ח סודי בצירוף דו"ח פעולה ושתי הודעות מתיק החקירה.

הכרעה