בש"פ 3172/19 – מיטל מלול נגד מדינת ישראל
1
בבית המשפט העליון |
לפני: |
|
נגד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
בקשה להעברת מקום דיון |
בשם המבקשת: |
בעצמה |
1. לפניי
בקשה לפי סעיף
2. כפי שפסקתי בבש"א 6148/18 סעדיה נ' ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ(26.8.2018) בהתבסס על שיקולים ואסמכתאות שפורטו באותה החלטה, אין הצדקה להעברת ההתדיינות מבית משפט אחד למשנהו כאשר המרחק ביניהם הוא קצר מ-60 ק"מ. מדובר בחזקה כמעט חלוטה אשר ניתנת לסתירה כאשר מבקש ההעברה מוכיח את קיומו של "קושי רב אשר משבש את מהלך החיים הרגיל ומונע ממנו או מאחד מעדיו את האפשרות להגיע לבית המשפט שבו מתנהל ההליך".
3. הבקשה דכאן איננה מצביעה על קושי כזה. המבקשת טוענת כי היא מתגוררת בצפת וכי יהיה לה קשה להגיע לבית המשפט לתעבורה בעכו בשל המרחק הרב יחסית אשר מפריד את מקום מגוריה מבית משפט זה וכן מחמת ההוצאות הכספיות הנלוות לכך ואובדן ימי עבודה – אך זהו מצב דברים רגיל.
2
4. לא זו אף זו: כעולה מן הבקשה, המבקשת כופרת באשמה וברצונה לקיים הוכחות בתיק. ואולם, כפי שנקבע בבש"פ 6395/18 ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018), במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. העברה במקרים אלו תותר רק בהתקיים נסיבות חריגות של ממש, והדברים הוסברו בבש"פ 6395/18 הנ"ל.
5. במקרה דנן, נסיבות חריגות אינן מתקיימות. הקשיים שעליהם מצביעה המבקשת הם קשיים רגילים ואינם חריגים כלל ועיקר. כפי שהוסבר בבש"פ 6395/18 הנ"ל, קשיים כאלה אינם מצדיקים פגיעה ביעילות עבודתם של שוטרי תעבורה ושל בתי המשפט לתעבורה.
6. אני דוחה אפוא את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ד באייר התשע"ט (29.5.2019).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
19031720_F01.docx עב
