"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה."

בענייננו המבקשת הגישה את הבקשה לבית המשפט בחלוף כשבעה חודשים מאז המועד שבו אין ספק כי היתה מודעת לקיום הודעות הקנס. אמנם חלפו מספר חודשים בהם ניסתה להסדיר הנושא עם המשיבה, אך גם מאז תשובתו הסופית של התובע העירוני חלף פרק זמן של מספר חודשים טרם פנתה לבית המשפט. הנה כי כן, לא ניתן לראות את המבקשת כי שהגישה הבקשה מיד לאחר שהוסרה המניעה להגישה במועד.

עם זאת, לטעמי במקרה זה ישנם נימוקים מיוחדים המאפשרים להתיר למבקשת להישפט באיחור, באופן שיאפשר לבחון את בקשתה לביטול הודעות הקנס. הדברים אמורים בנסיבות חייה הקשות של הנאשמת. כך, מהבקשה, על נספחיה, עולה כי המבקשת היא אם יחידנית לתאומים שאחד מהם הוא מתמודד נפש, היא נכה 100% וחולת סרטן, עובדת באופן לא סדיר, ומתקשה להתמודד עם הוצאות המחיה וכן תשלום משכנתא בסך 6,000 ₪. כל זאת כאשר על הפרק צבר קנסות בסכום גבוה יחסית, אף אם נדרש תשלום הקרן שלהם בלבד.

נוכח המפורט לעיל, אני מתיר למבקשת להישפט באיחור. התוצאה היא שעל המשיבה לבחון האם יש מקום להגיש כנגד המבקשת כתב אישום לבית המשפט, או שמא, ולו לפנים משורת הדין, לקבל את בקשתה לבטל את הודעות הקנס.

בנסיבות העניין, כאשר ההכרעה לטובת המבקשת היתה אך ורק בשל נסיבותיה המיוחדות, לא סברתי כי זהו המקרה בו יש להשית על המשיבה הוצאות משפט בגין בקשה מסוג זה.

המזכירות תעביר עותק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשפ"ד, 18 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.