3. ב"כ המשיבה בתגובתה מיום 8.2.23 התנגדה לבקשה ועמדה על כך שכל הודעות הקנס הנ"ל, למעט דו"ח מס' 704280-7-3 שאינו רשום על שם המבקש (מדובר באותו רכב, אך הדו"ח רשום על הבעלים הקודמים של הרכב ככל הנראה), נשלחו בדואר רשום לכתובתו של המבקש כפי שרשומה במשרד הפנים שהינה רח' קפלנסקי 40, כפר סבא. ב"כ המשיבה הבהירה כי קיימת חזקת מסירה, מאחר והדואר חזר עם אישור כי דבר הדואר "נמסר ליעדו". בתגובתה התייחסה ב"כ המאשימה לכלל הודעות הקנס דלעיל, בין היתר לתאריך מתן הדוח, מועד משלוח הודעת הקנס לכתובת המבקש ותיאור העבירה. עוד טענה כי המבקש לא הציג נסיבות מיוחדות ו/ או נימוק ממשי לכך שלא הגיש בקשה להישפט בהתאם למועדים הקבועים בחוק. לתגובתה צירפה ב"כ המשיבה העתק הודעות הקנס ואישורי מסירה לכל אחת מההודעות.

דיון והכרעה

4. סעיף 229 לחסד"פ קובע כי בקשה להישפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס, או בחלוף 30 יום ממועד המצאת החלטת התובע בבקשה לביטול הודעת הקנס. סעיף 230 לחסד"פ מעניק לבימ"ש הסמכות לדון בבקשה להישפט שלא הוגשה במועד, "בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה או בשל נימוקים אחרים שיפורשו בהחלטה".

5. בעניין זה נפסק כי הואיל ומדובר בעבירה מסוג "ברירת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל לא מעוניין להישפט בגין מעשיו. בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ בית המשפט רשאי להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, או אם השתכנע כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עיוות דין, או נימוקים מיוחדים שיפורטו.

הבקשה דנן הוגשה ללא תצהיר חתום כדין, וניתן היה לדחותה על הסף מטעם זה בלבד. הודעות הקנס שבגינן מוגשת בקשה זו ניתנו בגין עבירות חנייה, אשר את ביצוען לא הכחיש המבקש ולא העלה טענה כלשהי לגופן.

בהקשר זה יצוין כי עיון בהודעות הקנס מגלה שרובן ככולן ניתנו בכתובת אחד העם 13 או בסמוך, פרט המשתלב היטב עם מיקום חנותו של המבקש.

6. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, ככל שדבר הדואר נשלח לכתובת המבקש הרשומה בדואר רשום, מתקיימת חזקת המסירה. למבקש נשלחו הודעות הקנס בדואר רשום לכתובתו הרשומה וחזרו עם אישורי מסירה לפיהם דבר הדואר "נמסר ליעדו". לפיכך, במקרה דנן לא נפל פגם בהתנהלות המשיבה ועובר הנטל להפריך את חזקת המסירה למבקש. כידוע, סתירה של חזקת המסירה טעונה ראיות ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל דבר הדואר לידיו, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18).

7. באשר לטענת המבקש שהדוחות לא הגיעו לידיו, כידוע האחריות לעדכן כתובת חדשה ומדויקת במשרד הפנים מוטלת על המבקש ועליו בלבד, וככל שכתובתו הרשומה אינה תקינה או אינה עדכנית, אין לו להלין אלא על עצמו. אין מדובר בנסיבות שאינן תלויות במבקש, במידה ולא פעל על פי חובתו לעדכן את הרשויות בשינוי כתובתו. ראו ע"פ (מחוזי באר שבע) 25448-05-22 נועם שמואל זיני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 14.6.22)

יתירה מכך, במקרה זה עצם העלאת הטענה תמוהה, שכן על חוזה השכירות של חנות המבקש ברחוב אחד העם 13 בחדרה שהמבקש עצמו צירף לבקשה מופיעה הכתובת קפלנסקי 40 כפר סבא ככתובתו של המבקש. אחזור ואזכיר כי לכתובת זו נשלחו הדוחו"ת כאמור, שכן זו היתה כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים.

8. לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים שהובאו במסגרת הבקשה והתגובה ועיינתי במסמכים שצירפו, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. לא עלה בידי המבקש להפריך את חזקת המסירה ולא התקיימו סיבות מוצדקות, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט. לאור הוראות הדין והפסיקה, טענה סתמית של המבקש לגבי אי ידיעה על הודעות הקנס בזמן אמת (אשר אף לא לוותה בתצהיר), ללא נימוקים כבדי משקל הנתמכים בראיות, אין בה כדי להצדיק היעתרות לבקשה.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להישפט.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אדר תשפ"ג, 05 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.