פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר, אשר קבעה ביום 27.6.2012 כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית.

2. במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3. המערערת טוענת כי כי הוועדה לא מילאה את חובתה על פי דין, לא התייחסה למסמכים שהיו לפניה ולטענות המערערת, ולא נימקה את החלטתה כנדרש, וכי מאחר שהמערערת הגיעה בליווי מתורגמנית לשפת הסימנים, יתכן שנפלה אי הבנה אצל חברי הוועדה לגבי מצבה של המערערת. מוסיפה המערערת כי בדו"ח פקידת השיקום נכתב כי ליקויי המערערת אינם משפיעים במידה משמעותית על התפקוד במשק הבית, משמע שהם בכל זאת משפיעים.

4. מנגד טוען המשיב כי ליקוייה של המערערת אינם תפקודיים, ואינה משפיעים על כושרה לתפקד כעקרת בית, כפי שעולה גם מדו"ח פקידת השיקום, וכי פרוטוקול הדיון משקף נאמנה את הדברים שנאמרו במהלכו. משכך, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ויש לדחות את הערעור.

5. למערערת, ילידת 1961, נקבעו 60% נכות בגין חרשות, 30% בגין ליקוי בדיבור, ו-25% בגין ליקוי בראיה. למרות ליקוייה אלה של המערערת קבעה הוועדה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית. יש להזכיר - ערעור על החלטת הוועדה לעררים הינו בשאלה משפטית בלבד. עיון בהחלטת הוועדה מגלה כי לא נפלה בה טעות משפטית.