הבקשה הוגשה בדיוק היום ה- 19.1.2026 בבחינת "הדקה ה-90", על סיפו של עיכוב הביצוע, כדי לשוות לה נופך של בהילות, אך עיון בה מלמד, כי אין בה מימד כזה. לא מדובר בשינוי נסיבות, אלא רק כי כעת גמלה החלטה בליבה של המבקשת, לפעול להכשיר את המבנה המסחרי הלא חוקי שהקימה במקום.

נסיבות אלה אינן מקימות עילה לעכב עוד ביצוע צו להריסת סופר-מרקט מסחרי שהוקם על קרקע חקלאית שלא כחוק, וניתן צו מנהלי להריסתו ביום 13.1.25, דהיינו לפניה כ- 12 חודשים, שאגב, לפי הוראות סעיף 254ט(ה)+(ו)+(ז) לחוק התו"ב, הינה מלוא מכסת עיכוב הביצוע אותה מוסמך בית המשפט להעניק, וזאת בהנחה שמתקיימים בעניין "נסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו" [סעיף 254ט(ז) לחוק תו"ב].

יתרה מזאת, לפי סעיף 2 לבקשה זו, רק עתה החל האדריכל בתהליך של "הגשת בקשה למידע תכנוני" לשם הכשרת המבנה, כאשר אני שב ומדגיש כי מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת המיועדת ליער נטע אדם, לפי התוכניות החלות, וכשלא הובאה בפני ראשית ראיה כי שונה ייעוד הקרקע או שיש כוונה כזאת מצד מוסדות התכנון. נמצא, כי אין באופק ולו אפס קצהו של סיכוי תכנוני, ריאלי בר הגשמה, בו יכול הליך ההכשרה להאחז.

עוד אבהיר בהקשר לטיבה של הקרקע החקלאית עליה הוקם המבנה המסחרי, כי לפי החוק אין בית המשפט מוסמך לעכב במצב הנתון ביצוע צו הריסה, שכן, סעיף 254ט(ד)(2) לחוק התו"ב קובע:

"בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה ...אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין... לעניין זה תוכנית - תוכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בניה בלא צורך באישורה של תוכנית נוספת".

בנסיבות מצטברות אלה, חוששני שלא נמצא כי מתקיימת עילה משפטית להמשיך ולעכב את צו ההריסה שניתן ביום 13.1.25 ועד כה עוכב ביצועו.

הרבה לפני שורת הדין אאריך את עיכוב ביצוע ההריסה עד ליום 25.1.2026

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ו, 19 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.