1. בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הנאשם ביום 26.05.2023.

2. הנאשם הורשע בהעדרו, בעבירות מיום 02.07.24 של נהיגה ברכב פרטי בהיותו בלתי מורשה לנהיגה וללא ביטוח תקף.

בגזר הדין הוטלו על הנאשם עונשי פסילה בפועל למשך 5 חודשים, קנס ופסילה מותנית.

3. לטענת הנאשם, באמצעות בא כוחו, לא התייצב לדיון שכן לא ידע שעורך דינו הגיש בקשה לדחיית הדיון. עוד טען שגזר הדין מחמיר עמו שכן הוציא רישיון נהיגה עוד בטרם נגזר דינו.

4. המאשימה התנגדה לבקשה וציינה כי הדיון נדחה לבקשת הנאשם באמצעות בא כוחו אך הנאשם ובא כוחו לא התייצבו לדיון ולכן בדין נדון בהעדרו.

5. דין הבקשה להידחות. להלן נימוקיי.

6. בעת הדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן שלא בנוכחות הנאשם, על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד - סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש.

השני - אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו (רע"פ 5011/24 אליה בן יהוד נ' מדינת ישראל (נבו 22.7.2024)‏.

7. הטענות העובדתיות בבקשה זו (כגון: אי ידיעת הנאשם שהדיון נדחה) לא נתמכו בתצהיר מטעם הנאשם ודי בכך כדי לדחות הבקשה. למעלה מן הצורך - אתייחס לטענותיו הנוספות של הנאשם, כפי שפורטו בבקשה.

8. בנוגע לטענת הנאשם כי לא התייצב לדיון שכן לא ידע על הדחיה - אין לי אלא לאמץ עמדת המאשימה - טענה זו אכן אינה מצדיקה ביטול פסק הדין.

9. למען הסדר הטוב - אפרט את השתלשלות האירועים -

ביום 16/02/24, בעת ביצוע העבירות, קיבל הנאשם לידיו מאת השוטר כתב אישום והזמנה לדיון - הדיון נקבע ליום 12/05/24.

בבוקר יום 12/05/24 הגיש בא כוח הנאשם בקשה לדחיית הדיון - הבקשה נדחתה.

עוד באותו יום הגיש בא כוח הנאשם שתי בקשות נוספות לדחיית הדיון ובבקשתו השלישית הציע מועד חלופי - 26/5/24. הדיון נדחה כמבוקש למועד שהוצע.

ביום 26/05/24 הנאשם ובא כוחו לא התייצבו לדיון - והנאשם כאמור נדון בהעדרו.

הנאשם פנה לבא כוחו על מנת שייצגו והיה עליו לוודא כיצד טופל עניינו.

טענתו כי לא ידע שהדיון נדחה - אינה מצדיקה הנעת גלגלי בית המשפט מחדש - כל החלטה אחרת תפגע ביעילות הדיונית ותכלית סדר הדין המקוצר אשר נקבע בהתייחס לברירות משפט.

ראו גם רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, נז(6) 793 (2003)‏‏: "שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון... דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו."

10.הנאשם לא טען כי ייגרם לו עיוות דין ולא כפר בביצוע העבירה.

11.אשר לחומרת גזר הדין - שלא כנטען על ידי הנאשם בבקשתו, העובדה כי הנאשם הוציא רישיון נהיגה עוד בטרם נדון בהעדרו נלקחה בחשבון (ר' טיעוני המאשימה לעונש). אלמלא היה מוציא רישיון נהיגה - היה עונש הפסילה ארוך יותר.

בקצרה אציין, כי המחוקק בסעיף 38 לפקודת התעבורה -קבע לצד עבירה זו עונש פסילת מינימום בן 3 חודשים. מובן, כי אין דין פסילת רישיונו של אדם המחזיק ברישיון נהיגה כדין פסילת רישיון נהיגה של אדם שאינו מחזיק ברישיון מקבלת רישיון נהיגה עתידי. לפיכך, סבורה אני כי יש הצדקה להקל בתקופת הפסילה שתוטל לעומת התקופה המקובלת - וכך נעשה.

ראו בעניין זה עפ"ת (מחוזי חי') 37200-03-23 עודה רשיד נ' מדינת ישראל (נבו 18.07.2023)‏‏ -

"ריפוי הפגם אינו חזות הכל, שכן תוצאה לפיה בכל פעם שאדם אשר נהג ללא רישיון תקף וחידש רישיונו יהיה פטור מעונש של פסילה, משמעותה התעלמות ואי מתן משקל נכון לסיכון לשלום הציבור אותו גרם הנהג בנהיגתו, לזלזול בהוראות הדין ולעשיית הדין העצמית. קביעה כאמור אף מעבירה מסר מוטעה לציבור, לפיו, נהג שפקע רישיונו ימשיך לנהוג ואם ייתפס, ימהר ויחדש רישיונו, ובכך ייסלח לו על ביצוע מודע של עבירת תעבורה והתעלמות מהוראות הדין. התייחסות לחידוש הרישיון כאל שיקום המצדיק, בפני עצמו, סטייה ממתחם העונש ההולם תחטא, כך דומני, לעיקרון ההלימה."

12.בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

"לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת   הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע  418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279]. על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים   מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

12.   לאור כל האמור הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשפ"ד, 28 יולי 2024, בהעדר הצדדים.