החלטה

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה מיום 17.9.13, של נהיגה במהירות 166 קמ"ש, בדרך בה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד. כתב האישום מבוסס על צילום שנערך באמצעות מכשיר אכיפה מסוג מולטנובה.

הסנגור העלה טענות כנגד חומר הראיות שבידי המאשימה וטען לביטול כתב האישום. עיקר טענתו של הסנגור מתבססת על העבודה שתע"צ פיתוח התמונה נחתמה רק ביום 15.7.15, דהיינו רק קרוב לשנתיים לאחר מועד העבירה, ויותר משנה לאחר הגשת כתב האישום.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אינני מקבל את טענת הסנגור. מובן כי על המאשימה להחזיק במועד הגשת כתב האישום בראיות הרלוונטיות (ע"פ 3583/94 גיל לעדן נ' מדינת ישראל). עם זאת, הראיות צריכות להיות כאלה המספיקות להשגת הרשעה במקרה רגיל, ואין אפשרות להיערך מראש לכל טענה ולהצטייד בכל ראיה. מכאן כי ככל שאין חולק שהמאשימה חייבת להחזיק בתמונה שהופקה מהמצלמה ואשר עליה מתבסס האישום, לא מובן הדבר כי בכל מקרה עליה להצטייד ביתר הראיות הכוללות במקרה זה את תע"צ המפעיל ותע"צ הפיתוח. ראו החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין למנוב 47572-08-11, שם נקבע (בהקשר של בדיקת שכרות) כי בהעדר טענה קונקרטית אין צורך להגיש בכל תיק את כל מסמכי התקינות.

לפיכך, סבורני כי בטרם הועלתה דרישה ספציפית לקבלת המסמך או טענה בדבר אי תקינות, לא הייתה על המאשימה חובה להצטייד במסמך מראש בטרם הדיון.

עיינתי במסמכים שאינני מקבל עמדת הסנגור כי קיים בהם ליקוי. הסנגור הפנה להחלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים, אולם סבורני כי הליקוי המוזכר שם אינו קיים במקרה דנן ונוסח התעודה עונה על דרישות החוק.