לגופו של עניין, המבקש לא הכחיש כי זומן לדיון כדין משקיבל לידיו את ההזמנה לדין, כבר במעמד רישום הדו"ח. כן אציין כי המבקש לא ציין כל סיבה אשר מנעה ממנו להתייצב לדיון ולפיכך אני קובעת המבקש כי זומן כדין ולא הצביע על כל סיבה מוצדקת אשר מנעה ממנו להתייצב לדיון; אומר בכנות כי אינני מבינה מה לטענה כי הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הוגשה על ידי בא כוחו של המבקש לתיק הלא נכון ולא היה המשך טיפול בעניין לבין הסיבות אשר מנעו מהמבקש להתייצב לדיון.

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו של המבקש.

המבקש העלה טענה כללית לפיה הוא כופר בביצוע העבירה, וכי ישנם כשלים מהותיים בהזמנה לדין, אולם לא פירט כלל את הקשיים ולפיכך לא ניתן לבחון אותם; כן הוסיף וטען כי הוטלו עליו עונשים חמורים לרבות פסילה בפועל של 3 חודשים, בנוסף לרכיבי ענישה חמורים, והדבר מהווה עיוות דין אולם טענה זו כידוע אינה מבססת עיוות דין, ודי להפנות בעניין זה לרע"פ סאלם אשר צוטט לעיל.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 38 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), על עבירות מן התוספת הראשונה חלה פסילת מינימום של שלושה חודשים. בעניינו, עבירה 308(ד) לפקודת התעבורה שבגינה ניתנה הזמנה לדין היא חלק מהתוספת הראשונה ומשכך מוטלת בגינה פסילת מינימום של שלושה חודשים. על כן, בנסיבות העניין, פסק הדין שניתן בהיעדר והטיל על המבקש בין היתר, פסילה של שלושה חודשים היה מאוזן וראוי.

אם כך, המבקש לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

בשולי הדברים אציין כי נטען שהמבקש הפקיד את רישיונו וריצה את עונש הפסילה, ברם הוגש תצהיר הפקדה, אך לנוכח כך שניתן עיכוב ביצוע לבקשת המבקש, קבעתי כי לא ניתן להנפיק אישור הפקדה. לכן, אין בטענה זו ממש.

הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

למען הסר ספק, עיכוב הביצוע בטל - המזכירות תנפיק אישור הפקדה החל מהיום.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשפ"ה, 12 יוני 2025, בהעדר הצדדים.